יום שני – ט טבת

1. שכן הרוצה לפתוח "בית כנסת" בבניין מגורים, אין בידי השכנים למחות בו מלפתוח על אף שיש עוד בתי כנסת בעיר. ומי שמעכב את הרבים מלבנות בית כנסת נקרא "מונע את הרבים מלעשות מצווה" (שו"ע חו"מ קנו ג, קסב ז בהגה).

2. למרות המבואר לעיל, הרוצה לבנות בית כנסת מתחת לדירת מגורים, יש הטוענים שיש זכות לדרים שם למנוע ממנו מלפתחו וזאת עקב דברי הט"ז ועוד פוסקים שכתבו על הדר מעל בית כנסת שנענש משום שמונע את התפילה מלעלות ולהתקבל בשמיים, בפרט כשמצויים בדירה תינוקות ועוללים שמלוכלכים בטינוף. והכרעת הפוסקים בהנ"ל היא, שאם בוני בית הכנסת התנו במפורש בשעת בניית בית הכנסת שלא יחול על המקום קדושת בית כנסת, אין חשש ואינם יכולים למחות (שו"ע או"ח קנא יב ובמשנ"ב שם ופסק"ת שם).

יום שלישי – י טבת – תענית עשרה בטבת

1. בהלכות שכנים קיים כלל, לפיו אדם שנהג להשתמש ולהיעזר בחפציו או בחצרו של חברו, או שהיה רגיל לעשות תשמיש המפריע לשכנים ושכניו ידעו מכך ושתקו, זכה אותו אדם ב"חזקה" המאפשרת לו להמשיך ולהשתמש כהרגלו ושוב לא יוכלו שכניו לעכב או למחות בו (שו"ע חו"מ קנה לה).

2. לכלל האמור לעיל ישנם ארבעה מקרים יוצאי דופן, שבהם לא ניתן ליצור "חזקה", ותמיד נשמרת לשכן הניזוק הזכות למחות במזיק ולסלק את נזקו, והם: עשן, ריח של בית הכיסא, אבק, נדנוד הקרקע (שם לו).

יום רביעי – יא טבת

1. העשן שאמרו חכמים שאין לו חזקה הוא רק אם מתקיימים בו אחד משלושת התנאים: הוא צריך להיות בתדירות גבוהה (ולא לעתים רחוקות), הוא מגיע לשכנים ברוח מצויה, והוא מזיק לבני אדם (ולא רק לרכוש).

2. אם לא התקיימו אחד משלושת התנאים האלו, יכולים השכנים למחות לכתחילה, אולם אם שתקו הוי מחילה ויש חזקה (שו"ע חו"מ קנה לז).

לכן, אדם שיש לו תנור חימום בבית הפועל ע"י נפט או סולר, והוא פולט עשן המזיק לשכנים, יכולים השכנים למחות בו, שהרי אפשר לחמם את הבית באופנים שאינם פוגעים בשכנים. אולם שכנים שעושים מידי פעם "על האש" והריח חודר לבתים הסמוכים, אין ביכולת בעלי הבתים למחות בהם, כיוון שהריח נעשה לפרקים ובזמנים ידועים.

לע"נ יעקב יהושע בן מנחם ודבורה

יום חמישי – יב טבת

1. אחד מנזקי שכנים המצוי והמרכזי מכונה– "היזק ראיה". משמעות היזק זה הוא שאסור לאדם למקם את חלונותיו באופן שישקיפו לביתו של חברו, וככלל אסור לאדם להסתכל בביתו של אדם אחר (שו"ע חו"מ קנד ג).

נחלקו רבותינו הראשונים האם מועיל "מחילה" או "חזקה" בהיזק ראיה. הרמב"ן סובר שלא מועילה מחילה ואילו הרא"ש סובר שמועילה (שם ז).

2. אדם שהתקין במרפסתו דלתות עם מראות דו צדדיים הגורמים לשכניו הסמוכים לו לראות זה את זה דרך המראות, יכולים הם למחות בו ולמנוע את ההתקנה הנ"ל למרות שהיזק הראיה לא בא מבעל המראות, וזאת משום שמכל מקום מזיק הוא ע"י ממונו.

יום שישי – יג טבת

1. שכן שפתח חלון חדש מול דירת חברו, יכול חברו למנעו, ולחייב אותו לסתמו בטענה שמזיק לו בהיזק ראיה (שו"ע חו"מ קנד ג).

2. במקרה שהחלון נפתח כנגד גינה או חצר של חברו, אם בעל הגינה משתמש בה לעתים בשימוש כזה שראיית השכן מפריעה לו, יכול גם הוא למנוע ממנו את פתיחת החלון כנ"ל (שם).

אולם אם בחצר זו אין רגילים להשתמש תשמיש של צניעות, כמו שמצוי כיום בבתי קומות וכיו"ב, מותר לו לפתוח חלון לשם.

לע"נ יהודה בן שמואל

לע"נ רבקה בת אברהם צבי

שבת – ויחי – יד טבת

1. שכן המעוניין לבנות כותל בחצרו באופן שבניית הכותל מאפילה ומסתירה את אור השמש המיועד להיכנס מבעד חלונות שכנו, הרי הוא מחויב להרחיק את מבנה הכותל מרחק של 4 אמות (2 מטר בקירוב) מחלונות חברו. אם לאחר שהרחיק את המרחק הנ"ל עדיין בניית הכותל גורמת האפלה, אינו מחויב להרחיק יותר (שו"ע חו"מ קנד כא).

2. שכן המתלונן על בניה שגורמת להסתרת הנוף המשתקף מחלונו, אין בטענה זו יכולת למנוע את הבנייה (משכן שלום, עמ' תמד ותרכ).

יום ראשון – טו טבת

1. נחלקו הפוסקים אם נתנו חכמים שיעור "הרחקה" גם בבנייה מעל החלונות והשאירו את הדבר בספק. היות וכך, לכתחילה גם בבנייה לגובה אין לאדם רשות להאפיל על חלונות חברו ללא הרחקה.

2. לאור האמור, שכן בקומה העליונה המבקש להוציא מרפסת הבולטת באויר החצר המשותפת באופן שקרקעית המרפסת עומדת מעל חלונותיו של שכנו המתגורר מתחתיו וגורמת להאפיל ולמעט את אחוזי האור המיועדים להגיע אליו, זכאי השכן בקומה התחתונה למנוע משכנו המתנשא מעליו מלבנות את המרפסת. אולם אם על פי הערכה של מביני דבר אין בבניית המרפסת האפלה משמעותית על חלונות חברו, זכאי הלה לבנות את מרפסתו, שהרי זה נהנה וזה לא חסר (שו"ע חו"מ קנד כא, כג).

יום שני – טז טבת

1. שכנים בבניין או חצר משותפת יכולים לכפות זה את זה לבנות דלת ובית שער לחצר וכן כל דבר שהחצר או הבניין צריך להם צורך גדול, או דברים שנהגו בני המדינה לעשותם (שו"ע חו"מ קסא א).

2. אחד מהדיירים שהוציא הוצאות בנייה בנכס המשותף ושכנו אינו מעוניין בבניה, אם הבנייה היא דבר המחויב כגון שהבית נוטה ליפול וכד', מחויב השכן להשתתף בהוצאות (שו"ע חומ קעח ג בהגה).

יום שלישי – יז טבת

1. דיירים בבניין משותף המתכנסים מפעם לפעם לאסיפה כללית ומקבלים החלטות בנוגע לנכס המשותף, החזקתו, ניהולו, גביית מס ועד בית וכדומה, יש תוקף להחלטתם בנושאים הנהוגים והמקובלים ע"פ דין תורה והרי הם בהחלטתם כבית דין הגדול.

2. בנושאים הנ"ל החלטת הדיירים תקפה אפילו כאשר התקבלה ע"פ דעת הרוב בהעדר נוכחותם של מיעוט הדיירים, בתנאי שההכרזה על קיום האסיפה התפרסמה בקרב הדיירים ואעפ"כ לא נכחו בה (שו"ע חו"מ קסא א, שמרו משפט עמוד ס).

לע"נ חיה בת אריה

יום רביעי – יח טבת

1. דיירי בניין משותף המעוניינים מידי פעם לסייד ולצבוע את הבניין (כגון לפני חג הפסח) יכולים הם לכפות את שאר דיירי הבניין להשתתף בהוצאות הסיוד משום שכן הוא מנהג המדינה בימינו.

2. גם תיקונים שאינם נצרכים כל כך לתועלת הבניין ואינם מנהג המדינה, מכל מקום אם גילה השכן דעתו שנוח לו והוא רוצה בתיקון– "מגלגלין עליו את הכל" וצריך הוא לתת את חלקו בהוצאה.

לע"נ ישראל בן מאיר

יום חמישי – יט טבת

1. שיפוץ "מקלט" והחזקתו התקינה אינה בגדר 'מנהג המדינה' או 'צורך גדול' לפי שיטות הלוחמה בזמננו בפרט במקומות שאינם סמוכים לגבול, וע"כ לא ניתן לכפות את שיפוצו על דיירי הבניין (למרות שהחוק מחייב לתחזק מקלטים) (שמרו משפט עמוד סז).

2. קבלן שבנה בניין משותף והוסיף בו דברים שלא נהוג לעשותם כגון שהקים בו גינה מיוחדת עם שתילים נדירים, אם בעלי הדירות לא התנגדו לכך בשעת כניסתם לבניין, יכול כל דייר מכאן ולהבא לחייב את שאר הדיירים או את ועד הבית להשקיע הוצאות בהחזקתם התקינה (משפטי התורה ח"ב סימן נה, סז.).

יום שישי – כ טבת

1. אדם שמכר דירה או שטח אדמה לחברו בסכום של 200,000 ש"ח יכול שכנו המכונה "בן המצר", היינו שדירתו או קרקעו גובלים בדירת המוכר, ומעוניין לקנות את דירת המוכר עבורו, לשלם לקונה את סכום הקניה ולהוציא את הדירה או הקרקע מידיו (שו"ע חו"מ קעא ו).

2. במקרה שהמוכר הנ"ל קדם וקנה את הדירה בחזרה מהקונה הראשון והחזיר לו את התשלום, ולאחר מכן מכר את הדירה שוב לאדם אחר בסכום גבוה יותר, כגון 250,000 ₪ , רשאי אותו "בן המצר" לשלם לקונה השני את סכום המכירה הראשון ולהוציא מידיו את הדירה ואת ההפרש יגבה הקונה השני מן המוכר (שמרו משפט עמוד עג).

שבת – שמות – כא טבת

1. אין דין בן המצר באשה או יתומים קטנים שבאו לקנות קרקע או דירה, שהרי כל דין "בן המצר" הוא משום "ועשית הישר והטוב", ובמקרה זה הישר והטוב הוא לעזור לאשה או ליתומים שאין דרכם לחזר ולקנות קרקעות או בתים במקומות רחוקים (שו"ע חו"מ קעה מז).

2. שני דירות הממוקמים אחד מעל השני– "בית ועליה". נחלקו הפוסקים אם היחס ביניהם מוגדר "כשותפים" או כ"מצרנים". ההשלכה של המחלוקת הנ"ל תהיה בהתמודדות של המצרן שמתגורר בקרקע הסמוכה לדירה התחתונה כנגד בעל הדירה העליונה. לדעת הבית יוסף והרמ"א לא יוכל בעל ה"עליה" לעכב את מכירת הדירה למצרן הסמוך היות וגם הוא מוגדר כ'מצרן' כמותו, ולדעת האחרונים יוכל "בעל העליה" לעכב את המכירה לטובתו עקב היותו מוגדר כשותף שכחו עולה על כחו של ה'מצרן' (שם נא).

לע"נ רנה בת לולאה ע"ה

יום ראשון – כב טבת

1. שכן שהתקין מזגן מעל מרפסת חברו והנ"ל טוען שמרפסת זו מיועדת לסוכה והימצאותו של מזגן מעל המרפסת ממעט את שטח הסוכה ואינו מאפשר לשבת בה כראוי– אם רוחב המזגן עולה על ד' טפחים (32 ס"מ)- שיעור המונע (מצד הלכות סוכה) לשבת תחת המזגן– ובנוסף כתוב במפרט של בעל המרפסת כי מרפסת זו מיועדת למרפסת סוכה, מחויב בעל המזגן להרחיקו מעל מרפסת שכנו ולשאת בהוצאות ההרחקה.

2. במידה ולא מצוין במפרט שזוהי מרפסת סוכה, אין העמדת המזגן באופן הנ"ל מוגדרת כ"נזק" המחייב את בעליו להרחיקו (או"ח תרלב, חו"מ קנה לב, ב"ב ב. ובחידושי הר"ן שם).

יום שני – כג טבת

1. שכן בקומה עליונה שהוציא מרפסת הגורמת לבטל לחלוטין את הסוכה של השכן שמתחתיו, הרי הוא עובר בכך איסור ונחשב כגזלן ומותר למחות בו ולבטל את מעשיו.

2. אדם שנטע בחצרו עץ פרי וענפי העץ התפשטו ונכנסו לתוך שטחו של שכנו הסמוך לו, הפירות הנמצאים על אותם ענפים שייכים לבעל העץ וגם אם נשרו הפירות ונפלו לתוך שטחו של השכן, הרי הוא מחויב בהשבת אבדה ויחזיר את הפירות לבעל האילן (שו"ע חו"מ קסז ב).

יום שלישי – כד טבת

1. אם בעל האילן מבקש להיכנס לשטח חברו כדי לקטוף ולאסוף את הפרות הנמצאים ברשותו, צריך חברו לתן לו רשות להיכנס, אם בכל זאת נתקל בעל האילן בסירוב מצד שכנו, אם אין סיבה מוצדקת לסירובו, יכול בעל האילן להיכנס ללא רשות משום ש"כופים על מדת סדום" במקרה שזה נהנה וזה לא חסר. אולם אם יש בידו סיבה כל שהיא למנוע את הכניסה, מותר לו למנוע.

2. עץ זה שענפיו ונופו נוטים לשטח חברו, רשות ביד חברו לקצוץ את הענפים המפריעים לו, אולם אין ביכולתו לחייב את בעל העץ לכרות את הענפים (שו"ע קנה ל,לב).

יום רביעי – כה טבת

1. שכן המתגורר בקומה ראשונה שעשה תוספת בניה והוסיף חדרים בדירתו, ולאחר זמן התעורר השכן שמעליו ומבקש לבנות מרפסת תוך שהוא מנצל לשם כך את גג החדרים החדשים של שכנו שמתחתיו ומפיק מהם "הנאה", מעיקר הדין צריך שכן זה להשתתף למפרע בחצי מהוצאות היציקה של תקרת שכנו שמשמשת עבורו כרצפה וכן להשתתף מעט בעמודים התומכים.

2. חובת ההשתתפות של שכן שנהנה מתוספת בניה של שכן שמתחתיו חלה גם כאשר הלה בנה את ההרחבה על שטח המשותף לכלל השכנים (כשנעשה בהסכמת השכנים), אולם במקרה שהשכן העליון לא משתמש בכל ההרחבה שמתחתיו, חובת השתתפותו בהוצאות תהיה לפי ערך אחוזי תשמישו בהרחבה הנ"ל וכפי הערכת שמאים.

יום חמישי – כו טבת

1. שני שכנים שחצרותיהם סמוכות, יכולים לכפות אחד את חברו לבנות מחיצה ביניהם, ע"מ למנוע היזק ראיה (שו"ע חו"מ קנז א).

2. שני שכנים שדרו זמן רב ללא מחיצה ביניהם, יכול כל אחד מהם לדרוש שיעשו מחיצה ביניהם בכל עת שירצה, ואין חברו יכול לטעון שהרבה שנים הם היו ללא מחיצה ומה פתאום הוא רוצה כעת, כיון שיכול לטעון שעד עכשיו לא הפריע לו היזק הראיה וכעת זה מפריע לו (שו"ע חו"מ קנז א).

לע"נ ר' שוקר בן שרה זצ"ל

יום שישי – כז טבת

1. המחיצה צריכה להיעשות בדיוק בין חצרותיהם באמצע, כאשר המחיצה נמצאת על השטח של שניהם בשווה. כמו כן, שניהם שותפים בהוצאות עשיית המחיצה באופן שווה (שו"ע חו"מ קנז ג).

2. גובה המחיצה צריך להיות לפחות ארבע אמות. למעלה מכך, אם רצה אחד מהשכנים להוסיף על גובה המחיצה, יכול לעשות כן על חשבונו, ואין שכנו מחויב להשתתף עמו (שו"ע חו"מ קנז י).

שבת – וארא – כח טבת

1. רוחב המחיצה והחומר ממנו היא נעשית, תלויים במנהג המדינה, ושניהם מחויבים לעשות כפי המנהג, אלא אם הסכימו שניהם לעשות שלא כפי המנהג (שו"ע חו"מ קנז ד).

2. אם אין מנהג, אין יכולת לאחד מהשכנים לכפות על שכנו לעשות יותר מהמחיצה הפשוטה ביותר, כגון מחיצת קנים אטומה או יריעת ברזנט וכיו"ב, ובלבד שתהיה מחיצה אטומה שאין רואים דרכה מה נעשה בחצר השכנים (שם).

בזמננו אין מנהג ברור בדבר, לכן אין יכולת לכפות על שכן לעשות חומה או גדר אבנים, אלא רק מחיצה פשוטה.

יום ראשון – כט טבת

1. אם אחד מהשכנים רוצה לעשות חומת אבן וכיו"ב על חשבונו, יכול לדרוש מהשכן את העלות של המחיצה הפשוטה ביותר, ואת השאר ישלים משל עצמו. אולם אם השכן אינו מוכן לתת משטחו למען בניית גדר רחבה, אין השכן שרוצה גדר רחבה יכול לכפות עליו (שו"ע חו"מ קנז ד).

2. שני שכנים שחצרותיהם אינם בגובה זהה, צריך הדייר העליון לסייע לתחתון לבנות גדר מלמטה, ואח"כ צריך הדייר התחתון לסייע לעליון לבנות את הגדר מלמעלה עד לגובה של ד' אמות (שם קס ג).