הלכות נזיקין
יום שני – א שבט – ר"ח
א. קטן שהזיק פגיעתו רעה (ב"ק פז:), כיוון שאין בו דעת לא חייב על נזק שעשה (שו"ע חו"מ תכד ח). אמנם הרמ"א כתב (או"ח שמג א) שטוב שיקבל עליו תשובה כשיגדל, והמשנ"ב (שם סק"ט) כתב שלפנים משורת הדין ראוי שישלם, והסביר הב"ח שהוא משום שהמשיך לנפש טומאה.
ב. אם הילד שיחק בחפץ מסוכן שקרוב לוודאי שיזיק, או במקום שעלול להזיק בודאי עם המשחק שבידו, לדעת הגאון רבי זלמן נחמיה גולדברג שליט"א (תחומין יח, עמ' 48) אם ההורים נתנו לו את החפץ המסוכן או שהם נתנו לו לשחק במקום שיקרה נזק באופן קרוב לוודאי, חייבים ההורים לשלם על נזקים שהזיק הילד, שדומה הדבר לאבנו סכינו ומשאו שהניחן בראש גגו ונפלו ברוח מצויה שחייב לשלם (מדין אש).
לרפואת רבקה בת תמר
יום שלישי – ב שבט
- מי שאמר לחברו שילכו לדון במקום אחר, ואמר לו: לך ואני אבוא אחריך, והלך, והשני לא הלך אחריו, צריך לשלם לזה שהלך כל הוצאותיו, וכן כל מי שהוציא הוצאות על סמך הבטחה של חברו (שו"ע חו"מ יד ה).
- אמנם כיון שחיוב זה הוא מדין גרמי, הרי שאם נאנס ולא יכול היה להגיע – פטור, כדין כל מזיק בגרמי משום שהוא קנס דרבנן ולא קנסו אלא במקרה שהתכוון להזיק או שפשע, אבל לא כשנאנס (חוות יאיר סימן קסח). וכמובן שאם סיכמו ביניהם אחרת מלכתחילה – מה שסיכמו מחייב אותם.
לע"נ רחל ביטון בת צ'רנה
לע"נ רבי שלמה ידידיה בן יצחק ז"ל
קבוצות ווטסאפ של הכולל
