ארבעה מיני שומרים הם: שומר חינם – והוא השומר על חפץ חברו ללא תשלום; שומר שכר – והוא השומר על חפץ של חברו תמורת תשלום שסיכמו ביניהם; שוכר – משלם עבור השימוש בשל חברו, ושואל – מקבל מחברו לשימוש ללא כל תשלום לבעלים (שו"ע חו"מ רצא).
שומר חינם חייב רק כשפשע בשמירת הדבר, שומר שכר חייב אף אם נגנב או נאבד ממנו, שוכר דינו כשומר שכר, שואל חייב אף על אונסים, ופטור במתה מחמת מלאכה.
יום שישי – ב ניסן
אדם שביקש מחברו לשמור לו על חפצו, והשיב לו חברו 'הנח לפני' נעשה החבר שומר חינם על החפץ (שו"ע חו"מ רצא ב).
אמנם אם השיב החבר 'הנח לפניך' או רק אמר 'הנח', אינו נעשה שומר כלל (שם).
שבת – ויקרא – ג ניסן
אם היה נוסע בדרך, וביקש ממנו חברו שיקח עמו דבר מסוים להיכן שהוא הולך, ואמר לו תניח במכונית, נעשה אותו נוסע שומר חינם (שו"ע חו"מ רצא ב).
אדם ששכר מבנה ומשלם עליו שכירות לזמן, אע"פ שבעל הנכס מקבל שכר, אין הוא נעשה שומר על מה שהניח השוכר במבנה.
ברכה והצלחה בכל שפע פרנסה והגשמה עצמית להודיה מימון
יום ראשון – ד ניסן
המכניס חפצים לחצר חברו שלא מדעתו, או בדרך הערמה, אינו נעשה שומר עליהם.
ואפילו אם ביקש להכניס חפציו לחצר חברו, לא נעשה בעל החצר שומר על אותם חפצים עד יקבל עליו לשמור על אותם חפצים (שו"ע חו"מ רצא ג).
יום שני – ה ניסן
יש אומרים שאם ביקש רשות להניח חפציו בבית חברו, אף שרק הסכים שיניח בבית, הרי זה קיבל עליו להיות שומר חינם על חפציו (ש"ך חו"מ רצא ס"ק ח).
אבל אם אמר לו בעל הבית 'הרי הבית לפניך', או אם יִיחד לו זווית או חדר מסוים בבית, לא נעשה שומר על חפציו (שו"ע חו"מ רצא ב בהגה).
לע"נ יוסף בן אירן סעידה ורחמים
יום שלישי – ו ניסן
אפילו כשקבל עליו לשמור, אינו חייב אלא כפי שווי החפץ שקבל עליו לשמור. שאם נתן לו לשמור דינר זהב, ואמר לו: הזהר בו של כסף הוא, ופשע בו ונאבד, אינו חייב אלא בשל כסף, שיאמר לו: לא קבלתי עלי אלא שמירת דינר של כסף. וכן כל כיוצא בזה (שו"ע חו"מ רצא ד).שנה
אבל אם הפסיד אותו בידיים, כלומר שהוא גרם לו שיאבד ברשלנותו, משלם של זהב (שם).
יום רביעי – ז ניסן
קבע המפקיד עם הנפקד שזמן השמירה יהיה עד זמן מסוים, אין השומר יכול לחזור בו משמירתו בתוך הזמן (שו"ע חו"מ רצג א).
אמנם למפקיד יש את הזכות ליטול את הפקדון בתוך הזמן הקצוב (פת"ש שם ס"ק ב).
להצלחת אלעד יוסף בן טליה מזל להצלחת אלמוג דוד בן עדנה רחל
יום חמישי – ח ניסן
הפקיד אצל חברו כסף או כלים, ובא המפקיד ומבקש פקדונו, ואמר לו השומר איני זוכר היכן הנחתי את הפקדון, המתן לי עד אשר אחפש ואמצא ואשיב לך, הרי זה פושע וישלם מיד (שו"ע חו"מ רצא ז).
שומר שנגנב ממנו הפקדון, אלא שאינו יודע אם הגניבה היא תוצאה של רשלנותו בשמירה, או שהוא שמר כראוי ואעפ"כ נגנב ממנו, הרי הוא חייב שבועה וכיון שאינו יכול להישבע, שהרי אינו יודע כיצד נגנב ממנו, משלם (שו"ע חו"מ עה יג-יד).
