הלכה יומית בהלכות תפילה – מספר עולת יום ביום – י"ג חשוון י"ג כסלו תשפ"ו

יג' חשון
א. ריח רע – אסור לקרוא ק"ש או להתפלל במקום שיש ריח
רע )נבלה, רפת, בתי חרושת, אשפה, צואה, משתנה וכד'( וצריך להתרחק
עד שיפסיק להריח, ומשם ירחיק עוד ד' אמות, ורק אז יהיה
רשאי לקרוא ק"ש או להתפלל )שו"ע עט א, ולרמב"ם א"צ עוד ד'
אמות אלא מיד כשכלה הריח רשאי(. כאשר יש לריח 'עיקר', כלומר
מקור שמדיף ריח קבוע, כגון צואה, האיסור הינו מהתורה,
וכאשר אין לו עיקר, כגון הפחה, האיסור מדרבנן )רמב"ם ק"ש
ג יב, פמ"ג עט משב"ז סק"א "השביעי"( .
ב. כאשר מקור הריח מכוסה, כגון טיטול סגור, פח אשפה סגור,
וכן כאשר מקור הריח נמצא ברשות אחרת, ישנה מחלוקת
האם נחשב ריח עם עיקר או לא, לכן לכתחילה ירחיקו ד' אמות
ממקום שכלה הריח, ובשעת הדחק די אם ירחיקו למקום שכלה
הריח )צואה מכוסה – לרשב"א ריח ללא עיקר ]הובא בס"ס עט בב"י[ וכ"ד
הפרישה, ולרוקח סי' שכג נחשבת ריח עם עיקר, וכ"ד א"ר עט סק"י, ושכן
משמע מרוה"פ. כה"ח עט סק"א פסק לכתחילה להחמיר ובשעה"ד לסמוך
על המיקלים. צואה ברשות אחרת שמריחים אותה – לרמב"ם צואה עם
עיקר, ולחכמי הצרפתים ללא עיקר(

יד' חשון
א. הייתה צואה בד' אמותיו מבלי שידע – קרא ק"ש או התפלל
ולאחר הקריאה או התפילה נמצאה צואה תוך ד' אמותיו – אם
מדובר במקום שלא הייתה עלולה להימצא בו צואה, יצא ידי
חובה, ואם זהו מקום שעלולה הייתה להימצא בו, צריך לחזור
ולקרוא ק"ש )בברכותיה ]מ"ב עו סקל"א[/ללא ברכותיה ]קצש"ע, כה"ח
שם סקל"ז[( או להתפלל שנית, והקריאה והתפילה הקודמות
לא עולות לו, כיון שמספק היה חייב לחוש ולבדוק לפני, כיון
שזהו ספק באיסור תורה, ונאמר "זבח רשעים תועבה" )ב"י,
שו"ע עו ח, מג"א סקי"ב(. ודווקא כשלא עבר זמן תפילה, אך אם
עבר זמנה כיון שנחשב פושע אין לו תשלומין )פר"ח קח סק"ז,
פמ"ג עו משב"ז סקג(.
ב. אמנם אם נמצאו מי רגליים אפילו בד' אמותיו, לא חוזר, כיון
שהאיסור לגביהם הינו מדרבנן )שו"ע שם. וכן אם נמצאה צואה
כנגד פניו חוץ לד' אמותיו לסוברים שהאיסור מדרבנן(.
מוקדש להצלחה בכל לאור ישראל בן אלעד שלמה,
ולזיווג הגון וזרע קודש למיכל בת לאה.

טו' חשון
א. ערווה כנגדו – אסור לקרוא ק"ש או להתפלל כנגד שום ערווה,
בין אם היא של ישראל, גוי, גדולים, או קטנים, ואפילו מעבר
לחלון זכוכית )שו"ע עה ד,ה. ועיין בשו"ע יו"ד רסה ח שמתיר לברך
ברכת המילה ובב"י מנמק מדוע במילה הדין שונה ]ערוות תינוק כ"כ קטן
איננה ערווה , זהו צורך המצוה[( וי"א שמול ערוות קטן עד גיל 9
מותר )רמ"א עה ד(. גם שיער באשה שחייב כיסוי )כגון שיער אשת
איש( וכן קול זמר של אשה נחשבים ערוה ואין לקרוא ק"ש או
להתפלל כשרואה או שומע אותם )שו"ע שם. מותר להרהר בד"ת
מול ערווה, כה"ח עה סקכ"ח(.
ב. מי שיש ערוה כנגדו – יפנה גבו או צידו כלפיה )ט"ז עה סק"ב(
ואם לא יכול די שיחזיר פניו לצד אחר )שו"ע עה ו, יד אהרן( ואז
יהיה מותר לקרות או להתפלל, ואע"פ שהיא בד' אמותיו אין
איסור )לפי שנאמר "ולא יראה בך ערות דבר", בראייה תלה הכתוב.
כאשר לא ניתן לצדד פניו, לשו"ע )שם ו( די לעצום את עיניו,
ובלילה חשוך, או באדם סומא, אין צורך אפילו לעצום עיניו,
כיון שסוף כל סוף הוא אינו רואה. אמנם אחרונים רבים חלקו
ואסרו גם באופנים אלו )לשיטתם "ולא יראה בך ערות דבר" פירושו
במקום שיכול היה לראות בריא באור יום. ב"ח, ט"ז, פר"ח, ברכ"י, גר"א,
בא"ח ועוד(.

טז' חשון
א. בית מרחץ – בית מרחץ בימים עברו היה מחולק לג' חדרים: 'חדר
חיצון' שבו אנשים היו לבושים, 'חדר אמצעי' שבו מקצת
לבושים ומקצת ללא בגדים, ו'חדר פנימי' שבו טובלים. בחדר
החיצון מותר אפילו לקרוא ק"ש להתפלל ולהניח תפילין,
באמצעי מותר לומר שלום ולהרהר בד"ת )ולענות אמן( אך לא
ק"ש תפילה ותפילין, ובפנימי אסור אפילו לומר שלום ולהרהר
בד"ת )ולענות אמן. שו"ע ורמ"א פד א(. ב' טעמים נתנו לכך: א'-
מחמת שכל האנשים שם ערומים, ב'- כיון שיש שם זוהמא
והבל שמצטברים מחמת חום המים, דינו כמקומות המטונפים
)רש"י ע"ז מד ב כדעה א, מאירי שבת י א וכס"מ ק"ש ג ד הביאו ב שיטות.
לגבי החדר האמצעי כאשר לא נמצאים שם כעת אנשים ערומים – לב"ח
אסור כיון שמשמש לאנשים ערומים שמו עליו, ולא"ר סק"א מותר, לדעתו
הטעם העיקרי האוסר במרחץ הוא משום זוהמא, וכשאין אנשים האיסור
קיים רק בפנימי שרק בו יש זוהמא. אדם ששמו שלום – לב"ח אסור לקרוא
בשמו ולט"ז מותר(.
ב. מרחץ ביתי בימינו – דינו כחדר האמצעי, ומותר לומר שלום
ולהרהר בד"ת, ובלבד שאין בו שירותים )יבי"א ג א, צי"א ז ה. אם
יש שירותים אפילו שהמכסה סגור דינו כבית הכסא(.

יז' חשון
הכנות לתפילה
א. טהרת הידיים – הקם משינתו שחרית, צריך לכתחילה לרחוץ
ידיו במים לפני התפילה, ורק אם אין, משפשף ידיו בעפר או
בבגדיו או בכל דבר שמנקה. עד כמה צריך לטרוח להשיג מים
? המהלך בדרך – עד 4 מיל )מיל=960 מטר( לפניו, כיון שבין כה
זוהי דרך הילוכו, ועד מיל לאחוריו )וכל שכן לצדדיו( כדי לא לעכבו
מדי. הגר במקום יישוב – צריך לטרוח לרחיצת ידיים במים עד
מהלך מיל לכל כיוון )שו"ע צב ד. ומדובר כשבודאי יימצא מים, אך
אם מסופק אינו חייב לטרוח. רוכב על סוס או נוסע ברכב, מחויב לטרוח
כמו הולך רגלי. גם אין הבדל בין דרך סלולה לדרך חתחתים, מ"ב סקי"ז(.
ב. כל האמור הוא לתפילה, אך לק"ש או לברכות אין מחויב לטרוח
אפילו מיל, ורשאי לשפשף ידיו בכל דבר שמנקה, כגון בעפר
בכותל או בבגדיו, ולקרות )ר' האי, רי"ף, רמב"ם, רשב"א, ב"י סי' צב.
ולא כב"ח שפסק שכיוון שלק"ש ניתן להקל בקינוח ללא רחיצה, והרי צריך
לסמוך גאולה לתפילה, אז גם לתפילה די בקינוח, כי ניתן לתרץ כעולת תמיד
שיכול להגיע ל"שירה חדשה…" ולהמתין עד שימצא מים(.

יח' חשון
א. המשך טהרת ידיים – מי שרחץ ידיו שחרית והסיח דעתו בינתיים,
וכעבור זמן עמד להתפלל, שחרית או מנחה, אם מזומנים לו
מים צריך לרחוץ שנית לפני התפילה )ללא ברכה(, ואם לא, אינו
צריך לחזר אחריהם, אלא אם כן יודע שידיו התלכלכו, שאז
חייב לחזר אחר מים כנ"ל )שו"ע צב ה, אחרונים(.
ב. מי שחושש שיעבור זמן תפילה עד שיימצא מים, רשאי לשפשף
ידיו לכתחילה בעפר או בבגדיו )שו"ע שם כתוס' וטור, ושלא כרב
עמרם ורי"ף שחייב להמתין למים אפילו יעבור זמן תפילה(. וי"א שהוא
הדין אם עלול להפסיד תפילה במניין )ב"ח, א"ר צב סק"ו. שלא
כרב עמרם ורי"ף(. גם מי שנזכר באמצע תפילה שידיו מטונפות
ישפשפן בבגדיו או בכותל )שו"ע צב ו(. מקומות המכוסים בגוף
מוגדרים מקומות טינוף לפי שיש בהם מלמולי זיעה, וכן המחכך
בראשו, אך בנגיעה גרידא לא )שו"ע שם ז. ויש שמחשיבים את מקום
הראש שמכוסה בכיפה כמקום מכוסה, ונגיעה שם כבר מצריכה נטילה(
צואת האף והאוזן יש המחשיבים אותן לטינוף )רמ"א שם ז( ויש
שמיקלים בהן )גר"א, מו"ק, מ"ב שם סק"ל. הנוגע ברגליו במקום שדרכן
להיות מגולות למשב"ז סק"ב נ"ל להקל וכה"ח סקל"א מחמיר(.
לעילוי נשמת אלחנן אריאל קליין הי"ד

יט' חשון
א. תיקון הגוף – הנצרך לנקביו אסור לו להתפלל עד שיתפנה,
משום "היכון לקראת אלהיך ישראל" )עמוס ד יב. קשה לכוון,
רמב"ם(, ומשום "בל תשקצו" )גוף מטונף, הגה"מ(. רמז נוסף לכך
מצאו חז"ל בפסוק "שמור רגלך )צרכים בלשון נקייה( כאשר תלך
אל בית האלהים" )קהלת ד יז(. עבר והתפלל, אם לא יכול היה
להעמיד את עצמו שיעור 72 דקות תפילתו תועבה, וצריך לחזור
ולהתפלל )למג"א ומאמ"ר רק בגדולים אך לא"ר וברכ"י גם בקטנים( ואם
יכול היה להעמיד עצמו שיעור כזה, יצא בדיעבד )שו"ע צב א(.
ב. מי שבדק עצמו לפני תפילה או שלא הרגיש שום צורך לפני
התפילה, ולפתע חש באמצע תפילה שזקוק לנקביו, לא יפסיק
באמצע תפילתו, אלא אם כן לא יכול להתאפק יותר או אם
מרגיש חשש סכנה )תשו' רשב"א, סמ"ג, שו"ע שם ב, מג"א סק"ב,
הטעם, כי הפסקה בתפילה היא איסור דרבנן ואינו נדחה מפני בל תשקצו
שגם הוא דרבנן. אמנם לרמ"א שם אם מרגיש צורך גדול ויש בל תשקצו
עדיף שיפסיק. ואם מדובר בציבור לכל הדעות רשאי להמשיך מדין כבוד
הבריות. יש ראשונים שכתבו שהמתאפק זמן רב עובר גם על "לא יהיה בך
עקר" ע"פ יבמות סד ב, אמנם בשם החזון איש מובא שבימינו לא רואים
שעל איפוק מתעקרים כי השתנו הטבעים(

כ' חשון
א. המשך תיקון הגוף – מי שעלול להפסיד זמן תפילה אם יתפנה
לפני התפילה, רשאי להתפלל תחילה גם כשנצרך לנקביו,
ובלבד שיכול להעמיד את עצמו 72 דקות )סומכים על הרי"ף
שמתיר באופן זה לכתחילה. מג"א צב סק"א, א"ר סק"ג, שלא כב"ח(. ואם
עלול להפסיד תפילה במניין, ויכול להחזיק את עצמו 72 דקות,
נחלקו הפוסקים בדבר )לא"ר סק"ג ומ"ב סק"ה בכל זאת יתפנה לפני
התפילה ולחיד"א יתפלל במניין ויסמוך על שיטת הרי"ף, ראה כה"ח שם סק"ו(.
ב. במקום כבוד הבריות רשאי להתפלל גם כאשר נזקק לנקביו,
כגון שהוא שליח ציבור, ואם ילך באמצע לעשות צרכיו יתבייש,
או במקום שאם יצא לשירותים כולם יקומו לכבודו )בל תשקצו
הוא איסור מדרבנן ונדחה מפני כבוד הבריות, מ"ב צב סק"ז, כה"ח סק"ה(

כא' חשון
א. המשך תיקון הגוף – כל האמור לעיל הינו לגבי תפילה, אך לגבי
ק"ש ברכות ולימוד תורה, אם יכול להחזיק את עצמו 72 דקות
רשאי לקרות ק"ש לברך וללמוד לכתחילה לפני שעושה צרכיו,
ואם לא יכול להעמיד את עצמו זמן כזה, לכתחילה אסור לו
לקרות לברך וללמוד עד שייפנה, ובדיעבד עלו לו, ויצא ידי
חובת ק"ש וברכות )רמ"א צב א, מ"ב ס"ק ו,ז(. צריך לסלק ממנו
לפני התפילה כל דבר שטורדו, כולל ליחות האף והפה )שו"ע
צב ג(. יסדר שערות ראשו וזקנו, וירחץ פניו. מי שגופו מדיף
ריח לא נעים ראוי שימרח דאודורנט לפני התפילה.
ב. מקווה, צדקה – טוב לטבול במקווה מ' סאה לפני התפילה לטהר
עצמו מטומאת קרי )מקוואות ח, כה"ח פח סק"ה(, ולכל הפחות
ישפוך עליו ט' קבין )ומי שגם זה לא יכול טוב שייטול מ' נטילות, עיין
כה"ח עו ס"ק כב,כג(. טוב ליתן צדקה לפני התפילה שנאמר: "אני
בצדק אחזה פניך" )שם שם י(.

כב' חשון
א. שהייה – צריך לשהות מעט לפני התפילה, כדי שיכוון לבו למקום,
ומעט לאחר התפילה, שלא תראה כמשא שממהר לסלקו ממנו.
וטוב אם יוכל ללמוד מעט לפני התפילה )חסידים הראשונים היו
שוהים שעה לפני ושעה אחרי, ברכות ל ב. אמנם הרמב"ם תפילה ד טז
כתב צריך לישב מעט קודם תפילה ומעט אחרי התפילה, ומבאר הכס"מ
שאע"ג שא"א לשהות שעה כחסידים די שנשהה מעט, וכעין זה כתב לח"מ
שם. השו"ע צג א כתב לשהות שעה לפני ושעה אחרי וביאר המ"ב סק"א
שכוונתו לשהות זמן מה, ודי בכדי הילוך ח' טפחים(.
ב. אימה, הכנעה, שמחה – לא יעמוד להתפלל אלא מתוך אימה
והכנעה, ולא מתוך שחוק וקלות ראש. וכן יעמוד מתוך שמחה
ולא מתוך כעס, לכן סומכים עניינים משמחים לתפילה, כגאולת
מצרים לתפילת שחרית ו"רצון יראיו יעשה" ו"שומר ה' את כל
אוהביו" למנחה, וכן מקדימים לימוד תורה לתפילה שנאמר
"פקודי ה' ישרים משמחי לב", ודווקא הלכה פסוקה שלא יהא
טרוד בה בשעת התפילה )"אמר ר' זירא בנות ישראל…". למעט דין
או הלכה שאיננה פסוקה(, וכן עומדים מתוך צרכי ציבור שגם הם
שמחה לו )שו"ע צג ב-ד, רמ"א סע' ג( ובלבד שלא יהא טרוד בהם )מג"א
סק"ד, כמו בהלכה פסוקה(.

כג' חשון
א. שתוי, שיכור – השותה יין כשיעור רביעית )נפח ביצה וחצי(
אל יתפלל עד שיסיר יינו. עבר והתפלל, אם יכול לדבר לפני
המלך )'שתוי'( תפילתו תפילה, ואם לא )'שיכור'( הרי שתפילתו
תועבה, וצריך לחזור ולהתפלל לאחר שיסור יינו מעליו. וגם
אם כבר עבר זמן תפילה יתפלל תשלומין, כדין אדם ששכח
להתפלל בשוגג )שו"ע צט א. לגבי שיכור בק"ש וברכותיה – לרמ"א צט
א דינן כדין תפילה, אמנם הב"י והלבוש חולקים וסוברים שאיסור שיכור
זהו רק לגבי תפילה(. שיכור יכול להשלים מניין ולהצטרף לקדיש
וברכו, אמנם שיכור כלוט לא משלים )פר"ח, פמ"ג, כה"ח סקי"ג(..
ב. י"א שכיון שהיינות שלנו אינם חזקים כ"כ גם השותים מעל
רביעית יין )כל עוד אינם משתכרים, ט"ז( רשאים להתפלל לכתחילה,
ובפרט כאשר מתפללים מתוך סידור, ויש חולקים )תה"ד, רמ"א צב
ג מיקלים אך פשט שו"ע שלא חילק וכ"פ הב"ח. הליכת מיל ושינה כלשהיא
מפיגות שכרות קטנה, עד רביעית, ומחריפות שכרות גדולה מעל רביעית,
אמנם רכיבה ושינה ממושכת מפיגות אפילו יין רב, שו"ע צט ב, ונו"כ. וכל
אחד מכיר את גופו אלו דרכים מועילות לו להסיר את יינו, שו"ע שם ג(
לעילוי נשמת אליעזר בן ראובן הכהן וצילה ברמן ז"ל

כד' חשון
א. תיקון המלבוש – הקורא ק"ש או מתפלל חייב מצד הדין לכסות
ראשו )מסכת סופרים פי"ד דעה שנייה, ר' ירוחם סוף נתיב טז, ב"י. ואע"פ
שנקט שו"ע צא ג בלשון י"א כוונתו שכך הלכה, וכ"פ פר"ח סק"ג( ולכתחילה
יכסה רוב ראשו )כ"ד יבי"א ו טו ה. אמנם האג"מ חולק או"ח א א(. וידו
לא מועילה לשמש ככיסוי לראשו, כיון שהיא חלק מגופו, אך
ידו של חברו מועילה לזה. וכן אם יש למתפלל חולצה ארוכה
יכול בשרוולו לכסות את ראשו )שו"ע צא ד, ב"ח. אמנם רש"ל סי
עב מתיר לכסות ראשו אפילו בידו שלו, וכתב מג"א סק"ד שאין לסמוך
עליו. וסייג הא"ר סק"ה שיש לסמוך עליו לעניין לא להלך ד' אמות ללא
כיסוי ראש, ובשעת הדחק ניתן לסמוך עליו אפילו לעניין אמירת דברים
שבקדושה, אמנם כה"ח סק"ד חולק, שגם בשעה"ד אין לסמוך עליו, ושכ"מ
מסתימת שו"ע וש"פ שלא חילקו בין לכתחילה לשעה"ד(.
ב. מי שמכסה ראשו בפאה נכרית, צריך לכסותה בכיסוי נוסף,
מפני מראית העין )עולת תמיד, א"ר סק"ד(.

כה' חשון
א. המשך תיקון המלבוש – לכבוד התפילה צריך ללבוש בגדים
נקיים נאים ומכובדים, כאלה שהיה לובש לו היה נפגש עם
אדם חשוב. לכתחילה צריך לכסות כל גופו בשעת התפילה
)מ"ש שו"ע שיכסה לבו לאו דווקא, ב"ח, מ"ב צא סק"ב( ובדיעבד או
כשהוא אנוס, ואין לו כעת בגד לכסות פלג גופו העליון, אם
כיסה ערוותו והתפלל יצא )שו"ע צא א(.
ב. לא יתפלל יחף אלא אם כן דרך בני המקום ללכת יחפים
)רמב"ם תפילה ה( ויש מי שאוסר בכל אופן )הגה' מיי' ע"פ חגיגה יג
ב(. דרך החכמים ותלמידיהם שלא יתפללו אלא כשהם עטופים
)רמב"ם שם(.

כו' חשון
א. המשך תיקון המלבוש – יחגור עצמו לקראת התפילה בחגורה,
גם בכדי שלבו לא יראה את ערוותו, וגם משום "היכון לקראת
אלהיך ישראל", שהחגורה היא בגד המסמל כבוד. אמנם לק"ש
ושאר דברים שבקדושה די במכנס או בגד תחתון עם גומי,
שרוך קשור וכדומה, שיחצצו בין הלב לערווה )שו"ע צא ב(.
ב. מי שאינו נוהג לחגור חגורה ביום יום, וגם לא בפגישות עם
אנשים חשובים – י"א שאינו צריך לחגור לתפילה )ב"י בשם ר'
ירוחם. אמנם מסתימת השו"ע צא ב נראה שפסק כר"ן שגם מי שלא נוהג
לחגור צריך לחגור לפני תפילה. שיטה נוספת היא מחזור ויטרי הובא בתוס'
שבת י א שכל הצורך באיזור בכדי שלבו לא יראה את הערווה ובימינו שיש
אבנט של מכנסיים א"צ איזור(.

כז' חשון
דברים האסורים לפני התפילה
א. אמירת 'שלום' לפני התפילה – הפוגש חבר באקראי בדרך לפני
תפילת שחרית )לאחר שהגיע זמן תפילה(, רשאי להקדימו בברכת
'שלום', אמנם אם השכים להסתכל על איזה עסק )אך להתעסק
ממש אסור לפני תפילה, מ"ב סקי"ב( ובדרכו לשם עבר סמוך לפתח
חברו )וה"ה לאביו ורבו( ונכנס רגע קט לברכו, אז אסור יהיה
להקדים לו שלום, שכיון שהקדים לפתח חברו ביוזמתו, אסור
שגם יקדים כבוד חברו לכבוד המקום בשמו של המקום, אך
רשאי לברכו בבקר טוב וכד' )שו"ע פט ב בסתם. ואם השכים במיוחד
להקביל פני חברו אסור לברכו אפילו בבקר טוב, שם שם( וי"א שגם הפוגש
בחברו באקראי בדרך לא יברכו ב'שלום', אלא ב"בקר טוב"
וכד', כדי שייתן אל לבו שאין לו להתעכב בדברים אחרים עד
שיתפלל )שו"ע שם בי"א, מהטעם משמע שמדינא מותר ונהגו קדמונינו
להחמיר, מ"ב. למעשה, לשו"ע הלכה כדעה א' שהביאה בסתם, וכ"כ ילקו"י
פט כ, והמ"ב סקי"ג פסק שהעיקר כדעה ב'(.
ב. כל האמור, כאשר הוא מקדים ושואל תחילה בשלום החבר,
אך אם החבר שאלו תחילה לשלומו, כגון שהוא כבר התפלל,
לכל הדעות רשאי להשיב לו שלום )מ"ב סקט"ז( .
לעילוי נשמת מרים חיה הלה וגשל בת יוסף וצביה ז"ל ת.נ.צ.ב.ה

כח' חשון
א. להקדים צרכיו – אסור לאדם להקדים ולהתעסק בצרכיו לפני
התפילה )שו"ע פט ג. אך מותר לראות מה צריך לעשות ויעשה לאחר
התפילה, כמ"ש בהלכה הקודמת( אמנם בצרכי מצוה, כגון צדקה,
או צרכי שבת ויו"ט, רשאי )פר"ח סק"ו(.
ב. אכילה ושתייה לפני תפילה – אסור לאכול ולשתות לפני התפילה,
שנאמר "לא תאכלו על הדם", לא תאכלו קודם שתתפללו על
דמכם, וכן "ואותי השלכת אחרי גוך", לאחר שנתגאה זה קיבל
עליו עול מלכות שמיים )ברכות י ב(. אמנם מים מותר, ואפילו
בשבת ויו"ט )עדיין א"צ קידוש(. ובימינו מותר גם קפה עם סוכר
וחלב. חולה מותר לו גם לאכול לפני התפילה. מי שהוא רעב,
ואינו יכול לכוון דעתו מחמת הרעב, דינו כחולה לעניין זה,
ורשאי לאכול כדי להשקיט רעבונו )שו"ע פט ג,ד. אע"פ שמותר לשתות
מים, לפעמים א"א לשתות על בטן ריקה, פר"ח סק"ד. גם אם התחיל לאכול
לפני עלות השחר צריך להפסיק בעלות השחר וי"א שא"צ, שו"ע פט ה(.

כט' חשון
א. לימוד לפני תפילה – מי שרגיל להתפלל בבית המדרש )ביחיד,
אך יש שם מניין הם יעוררו אותו להתפלל, כה"ח סקמ"ח( אסור לו להתחיל
ללמוד לפני תפילה, כאשר הגיע זמן תפילה )כלו' זמן ותיקין לק"ש
ותפילה ]תוס', וכן נהוג, ולא כרש"י שכבר מעלות השחר אוסר. ב"ח[( שמא
ייטרד בגירסא ויעבור זמן ק"ש ותפילה )אא"כ ימנה 'מזכיר' שאינו
לומד ואז יהיה מותר ללמוד, מ"ב סקל"ד. שעון מעורר מועיל כ'מזכיר'
אמנם מי שרגיל להתפלל בביהכנ"ס במניין, רשאי ללמוד לפני
תפילה, כיון שחזקה שישים לב מפני הרגלו ויפסיק ללכת
לביהכנ"ס להתפלל בזמן )שו"ע פט ו, לבוש, שלא כח"א כלל טז אות
ג שהצריך שמש שמזכיר וקורא(.
ב. מי שמלמד שיעור לרבים, מותר לו להעביר שיעור לפני תפילה,
גם אם הוא מתפלל בביהמ"ד )ביחיד, כנ"ל(, למרות החשש שמא
ישכח להתפלל, לפי שזכות לימוד תורה של רבים דבר גדול
הוא, ואם לא ילמדו עכשיו לא ישלימו לימוד זה )שו"ע פט ו(.
לעילוי נשמת חנניה בן משה ז"ל וכוכבית זהרה בת יששכר ז"ל ת.נ.צ.ב.ה

א' כסלו
א. תספורת ומרחץ לפני תפילה – מותר להסתפר ולהיכנס למרחץ
סמוך לשחרית )כלבו, וכן פשט רמב"ם ושו"ע(, לפי שגזרת חכמים
לא להתחיל פעולות אלו לפני התפילה, הייתה רק לפני מנחה
שאז מצוי היה לעשותן )רמב"ם תפילה ו ז, שו"ע פט ז(. ועוד שבדבר
שאיננו שאיננו שגרתי לא חששו חכמים שייטרד וישכח )לבוש(.
ויש שאוסרים כדין שאר צרכיו לפני תפילה. לשיטתם מה
שהתירו זהו דווקא לפני שהגיע זמן שחרית )פסקי תוס', א"ר, מ"ב.
טבילת מקווה מ' סאה או שפיכת ט' קבין לקראת התפילה ודאי שמותר, כיון
שהם לצורך התפילה לא נחשבים הקדמת צרכיו, הובא לעיל(.
ב. פעולות המותרות לפני תפילה – פעולות קטנות, שאינן דורשות
עיון או שיהוי זמן, מותר לעשותן לפני תפילה. כגון, להדליק
אור, להפעיל קומקום חשמלי, לזרוק שקית לפח הזבל וכד'.
י"א שמי שיש לו זמן קבוע לתפילה, לפני שמגיע זמן זה מותר
לו לעשות צרכיו, ואין בזה משום מקדים צרכיו לצרכי המקום
)הליכות שלמה ב הערה ח( ובלבד שימנה מזכיר או יכוון שעון
מעורר, שלא ישקע בענייניו ויפסיד תפילה.

ב' כסלו
א. לצאת לדרך לפני תפילה – אדם לא רשאי לצאת לדרך לפני
שמתפלל, שנאמר "צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו" )ברכות
יד א, שו"ע שם(, אמנם אם השיירה לא תמתין לו, רשאי לצאת
לפני התפילה )ב"י, מג"א(.
ב. שיירה היוצאת מעט אחרי עלות השחר ולפני זמן ק"ש – י"א
שמוטב שיתפלל שמונה עשרה בעמידה לפני היציאה, ובדרך
יקרא ק"ש בעונתה אע"פ שיפסיד סמיכת גאולה לתפילה
)ברכות ל א, ת"ק(, וי"א שיתפלל כסדר בדרך וירוויח סמיכת
גאולה לתפילה, אע"פ שיתפלל שמונה עשרה בישיבה )ר"ש
ב"א שם(. שו"ע פסק כדעה ראשונה, אך העולם לא מקפיד על
זה, ונוהג כדעה השנייה )ברכות ל א, דעה א'- ת"ק, רשב"א,רא"ש,שו"ע
פט ח. דעה ב'- ר"ש ב"א, בה"ג, תוס', מג"א, מ"ב סקמ"ב. וכ"נ דעת האר"י
ז"ל, כה"ח סקנ"ד. אם הגיע זמן ק"ש ייתכן שלכו"ע עדיף שיקדים ק"ש )ללא
ברכות( שמלבד סמיכת גאולה לתפילה יש טעם נוסף, שק"ש מדאורייתא
וקודמת לתפלה, עיי' באו"ה(.

ג' כסלו
מניין
א. תוקף המצוה – תפילה במניין הינה לרוב הדעות מצוה מדרבנן,
וכך כתב הרמב"ם: "צריך אדם לשתף עצמו עם הציבור, ולא
יתפלל ביחיד כל זמן שיכול להתפלל עם הציבור" )תפילה ח א,
אג"מ ב כז(. אמנם "אף על פי שהיא מצוה מדבריהם, היא גדולה
ממצות עשה של תורה הואיל ומקדשין בה ה' ברבים, שהרי
מותר לעבור על מצות עשה של תורה ולשחרר עבדו כדי
להשלים לעשרה" )שועה"ר או"ח צ יז. מהתוס' מז ב "מצוה דרבים" עולה
שמניין הוא מצוה מדרבנן, וכ"פ ברכ"י קלה סק"א, אמנם מהרא"ש ברכות
ז כ משמע שבדברים שבקדושה במניין מקיימים "ונקדשתי" מדאורייתא
אע"פ שהחיוב לאומרם מדרבנן, וכך משמע מהתשב"ץ ב קסג ודימה זאת
לקריאה בתורה במניין, וכ"פ באה"ט קכה ה. מלשון השו"ע צ ט "ישתדל אדם
להתפלל בביהכנ"ס עם הציבור" היו שרצו לדייק שאין זו חובה אלא מעלה
גדולה, אך האג"מ ב כז דוחה זאת, שהרי גם לשו"ע מטריחים הולך דרכים
ד' מילים קדימה ומיל אחורה למניין ולא בלשון רשות, משמע שזו חובה(
ב. מתי תיקנו מצוה זו – יש אומרים שאנשי כנסת הגדולה הם
שתיקנו תפילה במניין )בנוסף לנוסח התפילה(, ולפני כן כל אחד
היה מתפלל ביחידות במקומו )ר' משה מטראני, בית א-להים שער
היסודות פרק לח( ויש אומרים שחיוב המניין הוא קדום )החיד"א,
מדבר קדמות מערכת ת אות א(.
לעילוי נשמת שורה בלומא בת ישראל מאיר.
ולעילוי נשמת נתן בן מקנין.

ד' כסלו
א. מעלת תפילה במניין – מעלות רבות ישנן לתפילה במניין, נמנה
כמה מהן. ראשית, לגבי קבלת התפילה. תפילת הציבור נשמעת
תמיד, ואפילו היו בה חוטאים אין הקב"ה מואס בתפילתם של
רבים )רמב"ם תפילה ח א( שנאמר "ואני תפילתי לך ה' עת רצון",
מתי ישנה עת רצון? בשעה שהציבור מתפללים, וכן נאמר "הן
אל כביר )ציבור( ולא ימאס", ועוד נאמר "פדה בשלום נפשי
מקרב לי כי ברבים היו עמדי" )ירושלמי ברכות ד ד. אג"מ ב כז לומד
שיש מצוה להתפלל באופן שהתפילה מתקבלת(.
ב. שנית, ישנן מצוות המשולבות בתפילה, חלקן מהתורה וחלקן
מדרבנן, שאי אפשר לקיימן ללא מניין. מצוות אלו מכונות דברים
שבקדושה. קדיש, ברכת כהנים, ברכו, קדושה, מודים דרבנן,
קריאה בתורה, חזרת הש"ץ. המקור לכך, מהפסוק "ונקדשתי
בתוך בני ישראל", ונאמר "הבדלו מתוך העדה הרעה הזאת",
וכשם ש'תוך' העדה הרעה הכוונה י' אנשים )להוציא יהושע וכלב
אף 'תוך' של ונקדשתי י' )ברכות כא ב(. כמו כן, תפילה במניין
מסייעת לקיים תקנת מאה ברכות בכל יום )רא"ש, שו"ע רפד ג(.

ה' כסלו
א. המשך מעלת תפילה במניין – ייתרון נוסף לתפילה במניין הוא,
שלא מפסידים את זמני התפילות, כיון שיש זמנים קבועים,
בעוד שתפילה בבית אין לה זמן קבוע, ועלולים להפסיד ח"ו
זמן קריאת שמע ותפילה. כמו כן, מניין עוזר לא לשכוח קטעים
שאינם יום יומיים, כגון 'יעלה ויבוא' בראש חודש, או ספירת
העומר וכדומה.
ב. התפילה במניין מזכה בערכים נוספים כה גדולים, שאע"פ שבפן
היבש אינם מוגדרים 'מצוות', התועלת וההשפעה שלהם על
עבודת ה' של האדם עצומות, הן במצוות התפילה, והן בשאר
תחומים. לדוגמא: מניין יוצר מסגרת קבועה בעבודת ה'. למסגרת
יש ערך עצום, וההשפעה שלה לעתים גדולה אף ממצוות
גמורות. פן נוסף הוא הפן החברתי. בני אדם מטבעם זקוקים
לחברה, להרגשה שהם חלק מקבוצה. תפילה במניין מספקת
הרגשת שייכות, ועל הדרך, מגבשת קהילה לענייני קודש
נוספים, כגון שיעורי תורה, אירועי תרבות תורניים וכדומה.

ו' כסלו
א. מעלת העשרה הראשונים – לעולם ישכים אדם לבית הכנסת
כדי שיזכה ויימנה עם עשרה הראשונים, שאפילו מאה באים
אחריו זכה וקיבל שכר כנגד כולם )ר' יהושע בן לוי, ברכות מז ב,
שו"ע צ יד. לר' יונה בין העשרה הראשונים אין סדר קדימה, אמנם למעדני
מלך גם בין העשרה הראשונים יש סדר מעלה. מי שהגיע לפני חבריו נוטל
שכר כנגד כל אלו המגיעים אחריו. לדוגמא הראשון נוטל שכר כנגד השני
וכל השאר השני נוטל שכר כנגד השלישי וכל השאר וכו', א"ר צ סקי"ז.
להגיע לביהכנ"ס כאשר הוא עטוף בטלית ועטור בתפילין קודם למעלת
עשרה הראשונים, כה"ח צ סקצ"ח(. גם בין אלו שאינם נמנים בין
העשרה הראשונים, יש מעלה במי שמקדים את חברו. לכן
לעולם ישתדל להזדרז לבית הכנסת ככל יכולתו )כה"ח צ סקצ"ז(
ב. מי שאינו יכול לזכות במעלה זו בתפילת שחרית, יראה על כל
פנים להשתדל לקיימה בתפילות מנחה וערבית )כה"ח סקצ"ט(

ז' כסלו
א. עד כמה צריך לטרוח עבור מניין – המהלך בדרך והתכוון
לחנות בעיר מסוימת, ואין בה מניין, ויש מניין בהמשך דרכו
)בכיוון הליכתו( במרחק הפחות מ4 מיל, כלומר מעט פחות מ4
ק"מ )מיל הוא 960 מטרים(, צריך לטרוח ולהמשיך בדרכו בכדי
להתפלל במניין. ואם יש מניין בכיוון ההפוך להליכתו, או באחד
מצדדיו, אם המניין עד מרחק מיל, מחויב לטרוח ולהגיע אליו
בכדי להתפלל במניין )פסחים מו א, שו"ע צ טז, א"ר סקי"ט(. יותר
מכך אין חובה אלא ממידת חסידות.
ב. הדר במקום יישוב ויש מניין בעירו – י"א שחייב לטרוח גם יותר
ממיל, ורק אם המניין חוץ לעירו אין מטריחים אלא מיל )בניין
עולם, כה"ח סקק"ז( ויש חולקים, כיון שאין מקור לחייב יותר
ממיל מלבד ההולך ממילא בדרך )אג"מ ב כז, וכן עולה מסתימת גר"ז,
מ"ב סקנ"ב. שלא חילקו(. י"א שכיום בעידן המכוניות אין לשער
לפי מרחק מיל, אלא לפי זמן מהלך מיל, כלומר צריך לטרוח
בנסיעה למניין עד 18 דקות, אמנם יש חולקים, וכן הלכה,
והמחמיר תבוא עליו ברכה )באו"ה קסג א, מ"ב צב סקי"ז, יבי"א א יג(

ח' כסלו
א. אופן צירוף העשרה – ישנן שתי דרכים לצרף מניין. האחת, על
ידי מקום, כלומר עשרה אנשים במקום אחד, המקום עצמו
מגבש אותם למניין. דרך שנייה, על ידי ראייה. לדוגמא, כאשר
ישנן שתי קבוצות אנשים, אפילו בשני בתים, שרואים אלו את
אלו, אפילו מקצתם את מקצתם, ראייתם מצרפתם למניין
עשרה )מאו"ח בשם ר' האי ג' די במראה פניו להצטרף, וכ"ד שו"ת רשב"א
ח"א צו, מאידך מהרי"א בשם גאון מצריך להכניס ראשו מהחלון להצטרף.
שו"ע נה יג מצריך שיהיו במקום אחד, ושם בסע' יד מסתפק שיראה פניו.
לפר"ח נה סקי"ג העיקר כסע' יד שראייה מצרפת ובסע' יג מדובר כשלא
רואים זא"ז, וכ"פ שועה"ר ופמ"ג. למהריק"ש בפי' א' ראייה מצרפת אלא
שבסע' יג יש חיסרון שיכול היה להיכנס בקל ולא נכנס, ובהימנעות זו
מגלה שאינו חפץ בצירוף, וכ"פ ברכ"י. אמנם למהריק"ש בתירוץ ב' בסע'
יד מדובר שהכניס ראשו ממש דרך החלון, וכ"פ שכנה"ג, חקרי לב וא"ר
סקי"ב שראייה אינה מצרפת(.
ב. לכתחילה נכון שיקפידו על צירוף בשתי הדרכים, כלומר, שיהיו
עשרה במקום אחד, וגם יראו זה את זה. בדיעבד או בשעת
הדחק ניתן להסתפק באחת מדרכים אלו )מ"ב נה ס"ק מח,נב,נז.
באו"ה נה "לחוץ", ושלא ככה"ח סקע"ה שהחמיר(. עשרה העומדים
בחוץ ורואים אלו את אלו מצטרפים לכתחילה )אפי' לי"א שראייה
אינה מצרפת ייתכן שזהו רק במקומות מחולקים(.
לעילוי נשמת איבון מרדוק בת אסתר ושמואל

ט' כסלו
א. המתפלל בעזרת נשים, בחדר לימוד, בואה – אם אין מניין
בעזרת הגברים אלא בצירוף המתפללים בעזרת הנשים, במבואה
או בחדר הסמוך לבית הכנסת, לכתחילה צריך שיעברו לעזרת
הגברים בכדי שיוכלו להצטרף למניין, ואם אי אפשר או שמורכב
לעבור, יראו פניהם לציבור ויצטרפו בראייה )שו"ע צ יד,יח. לפר"ח
סקי"ג, פמ"ג, שועה"ר הנ"ל ניתן להצטרף בראייה. וגם לדעת ברכ"י ]כה"ח ס"ק
עח,עט[ כאשר אסור להם מפאת מחלה או בעיה אחרת להצטרף או אפילו
רק 'לא קל להצטרף' מצטרפים. וכ"פ מ"ב צ סקנ"ז שבשעה"ד ניתן להקל(
ב. כאשר יש כבר מניין בבית הכנסת, המתפלל בחדר פנימי או
בעזרת נשים, שניתן להיכנס אליהם רק דרך ביהכנ"ס, אע"פ
שלא יוכל להצטרף למניין משם אם לא יכול להראות פניו, מכל
מקום ייחשב לו שהתפלל במניין, אמנם לכתחילה אם לא קשה
מוטב שייכנס לביהכנ"ס )מ"ב סקנ"ח בשם רדב"ז, אמנם הביא שם
שח"א מחמיר. ויש מיקלים יותר, שגם הנמצא ליד ביהכנ"ס מבחוץ ושומע
את החזן נחשב לו תפילה במניין, יש שהבינו כך במ"ב סקנ"ו )וסותר א"ע
למ"ש לעיל(, ויש שדייקו כן גם בר"ן ובמאירי. לדעה זו כל שכן מי שנמצא
בעזרת נשים, שניתן לומר שהיא טפילה לביהכנ"ס אפילו כאשר יש לה
כניסה אחורית משלה, נחשב שמתפלל במניין. אמנם להסתלק מהמחלוקת
הטוב ביותר שירד לביהכנ"ס, או לכל הפחות יראה פניו(.
ולעילוי נשמת יהודה בן קלמן הלוי ואשר בן יהודה ושרה. 

מוקדש להצלחת שושנה בת שרה וכל המשפחה לעילוי נשמת מרת בתיה פיקסלר בת נתן נטע ופרומה שוורץ.

י' כסלו
א. הפטורים מתפילה במניין – מי שאנוס ואינו יכול לבוא לביהכנ"ס
פטור מתפילה במניין )שו"ע צ ט(. כמו כן, זקן שקשה עליו היציאה
לביהכנ"ס בימות הקור והגשמים )פתה"ד, כה"ח שם סקנ"ו( או מי
שתש כוחו אע"פ שאינו חולה )מג"א שם סקט"ז( וכן מי שצריך
להסתכן בכדי להגיע למניין, כגון לצאת לדרך יחידי כשעדיין
חשיכה )פתה"ד, כה"ח שם סקנ"ז( וכן מי שעלול לבוא לידי הפסד
ממון משמעותי מחמת התפילה במניין )יד אליהו סי' ז, באה"ט
סקי"ב, כה"ח סקס"א, מ"ב סקכ"ט( .
ב. מי שתהיה לו מניעת ריווח משמעותית )לא הפסד( -י"א שגם
הוא רשאי להתפלל ביחיד )משמע ממג"א תרעא סקי"ב( ויש הסוברים
שבכזה מקרה איננו רשאי להפסיד מעלת תפלה במניין )מ"ב צ
סקכ"ט( ויש שהסתפקו בדבר )אמנם הם נטו לחומרה. יד אליהו סי' ז,
באה"ט וכה"ח שם(. למעשה הדבר יהיה תלוי בגודל מניעת הרווח,
במצב הכלכלי של האדם, ובמעלתו הרוחנית.

יא' כסלו
א. מניין שנחסר – התחילו תפילה במניין ויצאו מקצת המתפללים
באמצע התפילה, והותירו את המתפללים ללא מניין – אם
נשארו רוב מניין, כלומר 6 מתפללים ומעלה )א"צ רוב ניכר, פמ"ג,
מ"ב(, לדעת השו"ע )נה ב,ג( רשאים לסיים רק את אותו הקטע
בתפילה שנמצאים בו )ב"י בשם תשו' רמב"ם, פר"ח סק"ג, שכנה"ג(
אמנם לרמ"א )נה ג( רשאים להמשיך עד סוף אותו עניין.
ב. לדוגמא, אם התחילו חזרת הש"ץ במניין ונותרו ללא מניין –
לשו"ע רשאים לסיים קדושה )שו"ע נה ב,ג( וכן גם שאר חזרת
הש"ץ )מ"ב שם ס"ק י,טו,יח. ולא אומרים קרוב ברכותיו לבטלה כיון
שהתחילו בהיתר וא"א כעת אחרת, כה"ח סקל"ו(. אך בברכת כהנים
אומרים "אלהינו ואלהי אבותינו" )מ"ב שם סקי"א(. ולרמ"א רשאים
לומר גם קדיש תתקבל )וכל שכן חצי קדיש שלאחר חזרת הש"ץ, מ"ב
ס"ק י,יט( כיון שעד לקדיש זה זהו עניין אחד, שהרי מבקשים
שתתקבל תפילת העמידה, אמנם לא רשאים להוציא ס"ת
)שאמור להיות בין החזרה לקדיש תתקבל( שזהו עניין אחר )רמ"א שם ג(.

יב' כסלו
א. המשך מניין שנחסר – אם התחילו קדיש ויצאו מקצת המניין,
לכל הדעות רשאים לסיים את הקדיש. ואם התחילו בברכת
כהנים, בקריאת התורה, הפטרה, רשאים לסיימן עם ברכותיהן
)ולשו"ע עד סוף חזרת הש"ץ ולרמ"א עד קדיש תתקבל, כנ"ל(. אך אם
התחילו 'ישתבח' בשחרית או 'אשרי' במנחה, לא יוכלו לומר
קדיש )לרוב הדעות גם לשיטת רמ"א. מ"ב נה סק"ז, שלא כפמ"ג(,
ב. ע"פ שיטת הרמ"א )הנ"ל, שמאפשר לסיים עניין( – נחלקו לגבי
התחילו 'קדיש' האם יוכלו גם לומר 'ברכו' )לא"ר ודרך החיים-
אפשר, למאמ"ר א"א. מ"ב שם סק"ט מביא את המחלוקת. לשו"ע פשוט
שלא יכול, כה"ח( . אמנם אם אמרו 'ברכו', יוכל ש"צ להוציא את
הציבור עד תפילת העמידה למרות שהם בקיאים, כיון שהכל
עניין אחד )מ"ב סקי"ז(. התחילו 'ברכו' של תפילת ערבית ויצאו
מקצתם, יהיו רשאים לומר חצי קדיש שלפני תפילת העמידה,
ששייך לברכות ק"ש )רמ"א נה ג, מ"ב סקכ"ב(. ואם כבר התחילו
לחש, רשאים לומר גם 'קדיש תתקבל' )כנ"ל ברמ"א לגבי שחרית(,
ובמוצ"ש אף לומר 'חצי קדיש' 'ובא לציון' וקדיש 'תתקבל'
)מ"ב נה סקכ"ב(.
לזכות והצלחת נריה יאיר ואפרת אליהו.

יג' כסלו
א. אסור "לפרק" מניין – מי שמתפלל במניין אסור לו לצאת
באמצע התפלה ולהותיר את הציבור ללא מניין )אע"פ שיהיה מותר
להם לסיים את אותו העניין כנ"ל(, ועל העושים כן נאמר "ועוזבי ה'
יכלו" )ירושלמי(. ודווקא כשיוצא באמצע עניין, אך אם יוצא בסוף
עניין מותר, ואינו חייב להישאר עד סוף התפילה. לדוגמא, אם
שמע "ברכו" מהש"ץ, אינו חייב להישאר עד חזרת הש"ץ, ואם
התחילו חזרת הש"ץ – לשו"ע צריך להישאר עד תום החזרה,
ולרמ"א עד קדיש תתקבל, )מ"ב סקי"ב(.
ב. אם נותרו עשרה בלעדיו, מותר לו לצאת בכל שלב )מרדכי,
רמ"א נה ב(