יום שישי – יב שבט
א. דין הבא במחתרת אומר שאם בא גנב על עסקי ממון הוא בעצם רודף כיוון שאם יקום בעל הבית נגדו הוא עשוי להורגו, ולכן מתקיים בו הבא להורגך השכם להורגו ומותר להורגו (רמ"א חו"מ תכה א).
ב. אמנם אם ברור שבא רק על עסקי ממון, ולא יפגע במי שיקום נגדו, לא חל דין זה, ואסור להורגו (שם). ובזמננו קשה לקבוע כללים בדבר, וכל שמרגיש חשש סכנה – מותר.
שבת – בשלח – יג שבט
א. אדם שהזיק בעצמו או על ידי ממונו נזק ישיר, חייב לשלם. אמנם במקרה שהמזיק לא הזיק בעצמו אלא בעקיפין, דבר הנקרא גרמא, פטור מן הדין אך חייב לשלם בדיני שמים (שו"ע חו"מ שפו).
הש"ך (שו"ע חו"מ לב ס"ק ג) הסביר, שהמזיק חייב לשלם מן הדין, אך בית הדין לא יכול לאכוף את הגבייה.
ב. יש פוסקים בזמננו שסוברים שצריך לתקן תקנות המחייבות תשלום גם בגרמא, כיוון שהרבה נזקים משמעותיים בימינו יכולים להיעשות באופן עקיף (כמו למשל לשלוח וירוס למחשבים).
לע"נ ישראל אברהם בן שמואל
לע"נ אביחי בן דוד שלמה
יום ראשון – יד שבט
א. על אף שלא כתוב במפורש בתורה שאסור לחבול באדם אחר (כתוב רק שצריך לשלם לו אם הזיק לו), פשוט שהדבר אסור. ניתן ללמוד זאת מהציווי 'ואהבת לרעך כמוך', מהעובדה שאסור להוסיף מלקות למי שחייב מלקות (ארבעים יכנו לא יוסיף), וכן ממה שאומר משה רבנו למה – 'רשע למה תכה רעך' (שממנו למדו שכל המרים יד על חברו נקרא רשע).
ב. כיוצא בזה יש דברים שלמרות שלא כתובים במפורש בתורה, ברור שהתורה מצוה עליהם, וזאת ניתן ללמוד מהרבה מקורות שסובבים סביבם, למשל – מצות ישוב ארץ ישראל.
לע"נ חיים בן שלמה חייט
לע"נ יוסף בן יחיא יהודה
לע"נ מזל בת זהבה
יום שני – טו שבט – ר"ה לאילן
א. בתשובות חוות יאיר (סימן קו) כתב, שנהגו שלא לגבות נזקים קלים מהעובדת בבית. לכן מנקה ששברה משהו פעוט, או מלצר ששבר כלי, אין לחייבו בכך למרות שהוא אדם המזיק וחייב על נזק שעשה בידיו, כל זאת בגלל מנהג העולם שנהגו שלא לחייב.
ב. אדם שהזיק בעבר, וחזר בתשובה, אך אינו יודע למי הזיק, יעריך את הנזק ויעשה בכסף צרכי רבים, כגון תרומה לבית כנסת או למקווה (שו"ע חו"מ לד כט).
לע"נ חליל אברהם בן אהרן ומרים לויאן
קבוצות ווטסאפ כולל ענב
