יום שלישי – י סיון

א. אחר שהעיד העד בבית דין אינו יכול לחזור בו. כיצד? אמר: מוטעה הייתי, נזכרתי שאין הדבר כן, להפחידו עשיתי – בכל זה אין שומעים לו, אפילו נתן טעם לדבריו (שו"ע חו"מ כט א).
ב. אבל בדבר שברור שהוא טעות – יכולים לחזור. כיצד? אמרו בית דין לנתבע להביא עדים שאינו רמאי, והלך והביאם, ואמרו להם הבית דין: יודעים אתם בו שהוא רמאי? ואמרו העדים: כן! ואמר להם הבעל דין: וכי אני רמאי? ותקנו העדים דבריהם ואמרו: לא אמרנו אלא שאינך רמאי, שומעים לדבריהם האחרונים, משום שאין אדם מביא עד להעיד חובתו, ובודאי טעו (שם).

 

יום רביעי – יא סיון

א. אם העד אינו סותר עיקר דבריו הראשונים, כגון שהדברים סתומים וסובלים ביאור, אפילו שפירוש אחד לדבריו הוא קרוב והשני רחוק, מותר לו להסביר דבריו לאחר עדותו כביאור הרחוק (שו"ע חו"מ כט א).
ב. עדים שאמרו: שקר העדנו, אף על פי שאינם יכולים לשנות עדותם, נאמנים לגבי חיוב עצמם, וחייבים לשלם כל מה שגרמו להפסיד בעדותם (שם ב).