יום ראשון – כא שבט
א. בזמן הזה שאין דיינים סמוכים, אנו דנים רק דברים שמצויים ויש בהם חסרון כיס וזאת מפני תיקון העולם שאם לא כן, יתרבו הגזלנים והרמאים (שו"ע חו"מ א א).
ב. ונזק של אדם שחובל באדם אינו מצוי מספיק, אבל בכל זאת כתב הרמ"א (חו"מ א ב) שכופים את החובל לפייס את הנחבל בממון, והדבר אמור גם לגבי דין 'שבת' אם גרם לו אובדן ימי עבודה.
יום שני – כב שבט
א. אמנם אדם המזיק חייב בנזקים שעושה אפילו בשוגג אך אם לא היה יכול לשער שכלי מסוים אמור להיות במקום מסוים ושברו – הרי זה פטור, כגון כד שהונח ברשות הרבים היכן שאנשים מהלכים (שו"ע חו"מ תיב א).
ב. כיוצא בזה אם אדם התרשל והניח חפץ בקצה השולחן במקום שעלול ליפול, ועבר שם אדם והפילו, האדם שהפיל יהיה פטור, כי מי ששם את החפץ הוא האשם.
