יום ראשון – כג אדר
ישנה עדיפות, לתת את הצדקה על ידי גבאי צדקה חכמים והגונים, שיודעים כיצד לחלק ולתת את הצדקה, באופן שיגרום לעניים המסוגלים להשתכר בכוחות עצמם לצאת ולעבוד, ולא שיעדיפו את כספי הצדקה הבאים בקלות, על פני השתכרות עצמאית, המצריכה מאמץ מצידם (רמב”ם מתנות עניים י ח).
וכן מי שלא מכיר את העני, יכול בטעות לתת את כספו, לאדם שמבזבז כספו על הימורים, סמים או אלכוהול, ואומרת הגמרא שמי שנותן כספו לעני שאינו הגון, אין בידו שכר מצוה (שם).
יום שני – כד אדר
תקנו חכמים שמותר ליטול מקופת צדקה המיועדת לעניי ישראל ,ולפרנס ממנה גם עניי גויים, מפני דרכי שלום, וזהו דוקא כשבאים עניי הגוים עם עניי ישראל, אז מפרנסים ומכסים מחשש איבה, אבל כשבאים לבדם, לא (רמב”ם מתנות עניים ז ז).
אמנם הכל לפי הענין, שאם נראה שיש איבה מפרנסים גם כשעניי הגויים באים לבדם, ואם נראה שלא תהיה איבה ויכול להשתמט מהם – אין מפרנסים אותם (ר”י קורקוס).
יום שלישי – כה אדר
עני המחזר על הפתחים אין נזקקין לו למתנה מרובה, אבל נותנין לו מתנה מועטת (רמב”ם מתנות עניים ז ז). הסיבה שנותנים לו רק מתנה מועטת ולא כל צרכו, כיון שדרכו בכך לחזר על הפתחים, ודאי שיגיע לכדי פרנסתו על ידי צירוף מכל אלו שמחזר על פתחיהם. דין זה שייך גם בגבאי צדקה שנותנים מתוך קופה של צדקה, שכאשר מגיע אליהם עני המחזר על הפתחים, די שיפטרו אותו במתנה מועטת (דרך אמונה שם).
אין למנוע את העניים מלחזר על הפתחים (אהבת חסד).
יום רביעי – כו אדר
אסור להחזיר את העני ששאל ריקם, ואפילו אתה נותן לו גרוגרת אחת, או בימינו כמה עשרות אגורות שנאמר: ‘אל ישוב דך נכלם’ (רמב”ם מתנות עניים ז ז).
דין זה שלא להחזיר העני ששאל ריקם, הוא דוקא בעני שמבקש עבור עצמו, אבל לא מי שמבקש עבור אחרים (דרך אמונה שם).
יום חמישי – כז אדר
עני שאינו רוצה לקבל צדקה, מערימים עליו ונותנים לו לשם מתנה ,כלומר, שמודיעים לו שהכסף שהוא מקבל אינו בגדר צדקה, אלא מתנה שחפצים לתת לו, ואם עדיין מסרב נותנים לו בתורת הלואה (רמב”ם יו”ד ז ט).
לאחר שנתנו לו לשם הלואה, מוחלים לו על החוב ולא תובעים ממנו, ואם בא לפרוע החוב מעצמו, מקבלים ממנו, ואם לא בא לפרוע, אין חוששין על כך (דרך אמונה שם).
יום שישי – כח אדר
אם אותו עני שאינו רוצה לקבל צדקה תלמיד חכם, או ירא שמיים אמיתי (אף שאינו תלמיד חכם), קונים לו סחורה בזול וקונים ממנו סחורתו ביוקר, ואם יודע להתעסק בסחורה מלוים לו מעות לסחור בהם (דרך אמונה שם).
אמרו חכמים כל המטיל מלאי (סחורה להשתכר בה) לתלמידי חכמים – זוכה ויושב בישיבה של מעלה (פסחים נג). ואמרו, כל הנביאים לא נתנבאו אלא לעושה פרקמטיא (סחורה) לתלמיד חכם, ומשיא בתו לתלמיד חכם (ברכות לד:).
שבת – ויקהל-פקודי – החודש – כט אדר
אדם שיש לו ממון אלא שמחמת קמצנותו מרעיב עצמו – אין משגיחים בו. אמנם כל זה כשידוע שמחמת צרות עין שלו מרעיב עצמו, אך אם מסופקים, יש לחשוש שמא ירד מנכסיו (רמב”ם מתנות עניים ז ט).
גם כאשר ידוע שמחמת צרות עינו מרעיב עצמו, וחס על ממונו יותר מגופו, אם בעקבות כך הגיע לכלל סכנה, מאכילים אותו, ואחר כך גובים את ההוצאות מנכסיו בעל כרחו (ערוך השלחן).