יום ראשון – כה שבט
במעשר שני ודאי, יש לברך לפני אמירת נוסח החילול. על חילול מספק אין לברך. בָּרוּךְ אַתָּה ה’ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ על פדיון מַעֲשֵׁר שֵׁנִי. אחר הברכה יאמר: מַה שֶׁקָּבַעְתִּי לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי בְּתוֹסֶפֶת רֶבַע מֵעֶרְכּוֹ – הֲרֵי הוּא מְחֻלָּל, כָּל דַּרְגַּת חִיּוּב עַל פְּרוּטָה וְרֶבַע בְּנִפְרָד, בַּמַּטְבֵּעַ הַמְּיֹעֶדֶת לְכָךְ, בִּשְׁבִילִי. וְאִם יֵשׁ כָּאן פֵּירוֹת רְבָעִי, הֲרֵי הֵם בְּתוֹסֶפֶת רֶבַע מֵעֶרְכָּן, מְחֻלָלִים, כָּל דַּרְגַּת חִיּוּב עַל פְּרוּטָה וְרֶבַע בְּנִפְרָד, בַּמַּטְבֵּעַ הַמְּיֹעֶדֶת לְכָךְ בִּשְׁבִילִי.
לאחר אמירת נוסח ההפרשה, עוטפים את הפירות המונחים בצד בשקית בתוך שקית ומניחים באשפה. אם הפירות חייבים בוודאות בהפרשה (טבל ודאי), נותנים את המעשר הראשון ללוי, ובשנים השלישית והשישית לשמיטה, נותנים את מעשר העני לעני.
יום שני – כו שבט
אם הפרישו מהתרומות או המעשרות פחות מהכמות הנדרשת, מה שהפריש אינו מועיל כלל, ואפילו לא באופן חלקי, ולכן צריך לחזור ולהפריש פעם נוספת (רמב”ם מעשר א טו).
במקרה שהפריש כמות קטנה מהנדרש, לפני שמפריש פעם נוספת בכמות הנדרשת, יש להישאל על התרומה, כלומר צריך לבטל את התרומה או המעשר שעשה על ידי התרת נדרים, כיון שקריאת השם לתרומה או למעשר דומה לנדר. ההתרה תיעשה בפני שלושה, ויאמר להם שאילו היה יודע שיפריש כמות חסרה, הוא לא היה מפריש. לאחר ההתרה, יפריש שוב את הכמות הנדרשת (שם נדרים ד יז).
יום שלישי – כז שבט
אם התערבבו פירות החייבים בהפרשה עם פירות הפטורים מהפרשה ,אין לו אפשרות להפריש מהתערובת, כיון שייתכן שהפירות שיפריש יהיו פטורים מהפרשה, ואין מפרישים מהפטורים על החייבים.
כיצד יעשה כדי לתקן את התערובת? יביא פירות מאותו המין שהם טבל בוודאי, ופירות אלו צריכים להיות קצת יותר ממאית מכל התערובת ,ויקרא להם שם של תרומה גדולה ותרומת מעשר, וכך יפטור את כל התערובת .
יום רביעי – כח שבט
שמן זית או יין של טבל, החייבים בהפרשת תרומות ומעשרות ,שהתערבבו עם שמן זית או יין הפטורים מהפרשה, צריך להפריש מעט יותר ממאית מכל התערובת, ולפטור את תערובת המשקים. במקרה זה, כיון שמשקאות מתערבבים היטב, אין חשש שיפריש מהפטור על החייב, ובוודאי שבמעט שיפריש מהתערובת יש גם מהמשקה החייב בהפרשה.
אם התערובת היא אבקה, כגון קמח, או גרגירים קטנים, אזי אם ערבבו היטב את החייב והפטור, דינם כמשקאות, אך אם נפל מהחייב על הפטור, יכול לקחת מהחלק העליון שהוא החייב ולהפריש ממנו. אך אם נפל הפטור על החייב, ייתכן שיהיה קשה לקחת מהתחתון ללא שיתערבב הכל ביחד, לכן במקרה זה יש לנהוג כדין פירות שהתערבבו ,כלומר להביא ממין החייב ממקום אחר קצת יותר ממאית, ולקרוא לו שם תרומה .
יום חמישי – כט שבט
‘ביעור מעשרות’ – פעמיים במחזור השמיטה מבערים את כל התרומות והמעשרות שברשותנו, ערב יום טוב האחרון של פסח של השנה הרביעית ושל השנה השביעית, שנאמר: “כי תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך בשנה השלישית…” )דברים כו יב(. הטעם, מפני שכל ג’ שנים נגמר מעגל של שנתיים ‘מעשר שני’ ושנה ‘מעשר עני’, שנה ג ’ושנה ו’, וכיון שפירות החונטים עד ט”ו בשבט שייכים לשנה הקודמת ,נמצא שבט”ו בשבט של שנים ד’ וז’ מסיימים לחנוט פירות השנים ג ’וו’, וצריך להפרישם לא יאוחר מהרגל הקרוב שהוא פסח .
אופן הביעור – מי שיש לו פירות שעוד לא הופרשו או בצק שלא הפריש ממנו חלה – יפריש, ומי שיש לו מעשרות שעוד לא נתנם שיתן למי שצריך ליתנם, ומי שיש לו מטבע שחילל עליו מעשרות יחללו על סוכר בשווי פרוטה (יאמר "המעשרות שבמטבע זה מחוללים על סוכר זה"), את הסוכר ישפוך לכיור והוא ישטף במים (רמב”ם מעשר שני יא ח).
יום שישי – ל שבט – ראש חודש
אין לקיים את סדר ביעור המעשרות בשבת או יום טוב.
עבר ולא ביער עד אחר הפסח – יש לקיים את מצוות ביעור המעשרות מיד, מלבד פירות מעשר שני ונטע רבעי, שנאסרים בהנאה ואין להם שוב פדיון, וכן המעות שפדה בהן מעשר שני או נטע רבעי שלו, אסור לו להנות מהן, ואין להן שוב פדיון. לאחר החג יש להכין מטבעות חדשים לחילול מעשר שני ונטע רבעי (או להימנות על קרן המעשרות).
שבת – משפטים – שקלים – א אדר – ראש חודש
‘וידוי מעשר’ – מצות עשה להתוודות לפני ה’ אחר שמבערים את כל התרומות והמעשרות שברשותו (בשנים רביעית ושביעית למחזור השמיטה), שנאמר: “כי תכלה לעשר…ואמרת לפני ה’ אלהיך בערתי הקדש…” (דברים כו יב-יג), וזה הוא הנקרא וידוי מעשר. הוידוי נעשה במנחה של יום טוב האחרון של פסח, ניתן להתוודות בכל לשון, ואין אומרים אותו בלילה (רמב”ם מעשר שני יא א-ה).
מצות וידוי מעשרות אינה נוהגת בזמן הזה, מפני שאין אנו מקיימים מצוות הפרשת תרומות ומעשרות ונתינתם בשלמות, ובאופן זה לכל הדעות אין אומרים וידוי, ועוד, שיש אומרים שהוידוי נוהג רק בזמן שבית המקדש קיים.
