יום ראשון – כט ניסן
‘כלאי זרעים’ פירושו, זריעה של שני מיני זרעים יחד, או סמוכים זה לזה, ואסור הוא על פי מה שנאמר בתורה: “שדך לא תזרע כלאים” (ויקרא יט יט).
איסור כלאי זרעים נוהג רק בארץ ישראל (רמב”ם כלאים א ג), ונוהג הוא לא רק ב’שדה’ (מקום פתוח) אלא גם במקום סגור כמו בית או חממה (ספר הלכות הארץ כלאים ג ו).
יום שני – ל ניסן
מותר לזבל את הקרקע אף על פי שיתכן ויהיו בזבל זרעונים ממינים שונים, כיוון שאין זו דרך הזריעה המקובלת, אמנם אם יצמחו מזריעה זו מינים שונים יצטרך לעקור אחד מהם (ספר הלכות הארץ כלאים ג ז).
כשם שאסור לזרוע כלאים, כך אסור לקיימם, לכן אסור להשקות לנכש לעדור ולזבל כלאים, אלא צריך לעוקרם (רמב”ם כלאים א ב-ג).
יום שלישי – א אייר – ר”ח
איסור כלאי זרעים ישנו רק בזרעים הראויים למאכל אדם, אבל עשבים המרים וכיוצא בהם שאינם ראויים אלא לרפואה, אין בהן משום כלאי זרעים (רמב”ם כלאים א ד). אמנם אם אחד משני המינים אינו ראוי למאכל אדם, אך רגילים לגדלו ולזרוע ממנו שדות שלמים (כגון פרחי נוי), גם באופן זה יהיה איסור כלאים (כסף משנה שם).
הזורע כלאים, אף על פי שעבר על איסור, מה שגדל מותר באכילה ,ואפילו לזה שעבר וזרע, שלא נאסר אלא לזרוע ולקיים בלבד, ומותר גם לזרוע מזרע הכלאים במקום אחר (רמב”ם שם ז).
יום רביעי – ב אייר – יום הזיכרון (מוקדם)
ישנם שלושה סוגי זרעים הראויים למאכל אדם, ויש בהם איסור כלאים: תבואה (חמשת מיני דגן: חיטה שעורה כוסמין שיבולת שועל ושיפון), קטניות (צמחים חד שנתיים שזרעם נאכל, כגון אורז עדשים ואפונים), וזרעוני גינה הנחלקים לשתי קבוצות: זרעים – אלו שזורעים מהם שדות שלמים, ירקות – אלו שדרכם להיזרע בערוגות קטנות (רמב”ם כלאים א ח-ט).
צמחי תבלין, כגון נענע, כוסברה, פטרוזיליה ועוד, יש בהם איסור כלאים, כיוון שהם ראויים למאכל אדם (רמב”ם שם א ד, הערה בהלכות הארץ כלאים ד 56).
יום חמישי – ג אייר – יום העצמאות (מוקד
שיעורי ההרחקה בכלאים, הם רק בכלאי זרעים (ירקות ותבואה), אך לא בעצים (שגזעם מתקיים משנה לשנה). לפיכך ניתן לשתול או לנטוע שני מיני עצים זה לצד זה בלי שום הרחקה, ואף לזרוע שני מיני זרעים של עצים יחד. ישנם מיני שיחים שדינם כעץ, ולפיכך מותר לשתול אותם כשהם סמוכים זה לצד זה, או ליד ירק (רמב”ם כלאים א ו).
בכלאי זרעים, צריכה להיות הפרדה או מרחק מהשתילה (גם אם אחר כך העלים התקרבו), אמנם למדנו מהפסוק “שדך לא תזרע כלאים, ”שדווקא בשדה שלך יש איסור כלאים, אך בשתי שדות של בעלים שונים, אפילו אם זרעו בכל אחת מהן מין שונה והן צמודות – אין איסור כלאים (רמב”ם כלאים ג טז).
יום שישי – ד אייר
בין ירק לירק אחר (כגון עגבניה ומלפפון) יש להרחיק טפח וחצי (כ-12 ס”מ). במה דברים אמורים בירקות בודדים או בערוגה, אבל בשתי שדות של מיני ירקות שונים יש להרחיק על ידי שטח של אמה על אמה מרובעות (כ-48 ס”מ רבועים) (רמב”ם כלאים ג י).
בין ירקות לתבואה, נדרשת הרחקה גדולה יותר – אמה על אמה (הלכות הארץ כלאים ה יב). אם מדובר בשדות גדולים, צריך הרחקה של עשר אמות על עשר אמות (כחמישה מטרים על חמישה מטרים), והוא הדין גם בין תבואה לתבואה (רמב”ם שם ג ט,יא).
שבת – תזריע-מצורע – ה אייר
לגבי קטניות נחלקו אם דינן כתבואה או ירקות, ומחמת הספק בכל שדה שמגדלים בה קטניות, צריך שתהיה אמה על אמה בין שני הגידולים (הלכות הארץ כלאים ה יד).
בשיעורי ההרחקה הגדולים, אין צורך שההרחקה לכל אורכה תהיה בשיעור ההרחקה שנכתב, אלא די שבצד אחד בלבד ירחיק בין הגידולים, אמה על אמה או עשר על עשר, ובהמשך ההרחקה תלך ותצטמצם בצורה אלכסונית (רמב”ם כלאים ג י), אמנם יקפים)ד שיישאר לכל הפחות מרחק טפח (יד פשוטה).
