בס”ד                                                                            שבט תשע”ו

תיק מס’ 5776-7

פסק דין

בפני כבוד הדיינים

הרב אוריאל אליהו- דיין יחיד.

בעניין שבין

התובע א’ [אשה] הנתבע ד’ [בעל]

תיאור המקרה

א’ וד’ נישאו זל”ז בנישואין שלישיים לפני כשנה.

כ”א הביא נכסים מחייו הקודמים.

א’ עובדת ומכניסה כ 1600 ₪, ד’ לא עובד בצורה מסודרת ומכניס כ 1000 ₪ מקצבת נכות ועוד סכומים לא קבועים מעבודות מזדמנות.

האשה מבקשת להתגרש, אך, לאחר בירור בבית הדין התברר שעיקר מצוקתה וכעסה נובע מכך שבעלה דורש בעלות מוחלט על כל הכספים וכן דיווח ובקשת רשות על כל קנייה.

פסק דין

ביה”ד הוציא פסק המסדר את היחסים הממוניים ביניהם כדלקמן ובעקבות כך האשה משכה את בקשת הגירושין.

ביה”ד פסק כי משכורתה של האשה תכנס לקופה המשותפת כדין מע”י אשה השייכים לבעלה ומצד שני, חייב את הבעל לתת לה 160 ₪ או 10% ממשכורתה [הגבוה מביניהם]  בהם האשה תנהג כרצונה ללא צורך לדווח או לבקש רשות כלל לכל צורך שתראה לנכון.

נימוקים

קיי”ל דתקינו רבנן מעשי ידי אשה לבעלה וזאת כנגד מזונות שנותן לה כדאיתא במסכת כתובות נח ב “תקנו מעשה ידיה תחת מזונות”, וכ”פ הרמב”ם [אישות יב ד] ושו”ע [סט ד].

וא”כ משכורת האשה לבעלה [עיין באורך בסימן פ’ ובסיכומי יד יהודה עמ’ 258 והלאה ופדרי”ם רבים בענין, וביניהם בחלק א פס”ד בעמוד 81 וחלק א עמוד 93 וחלק ב עמוד 220 וחלק ח עמוד 304 ועוד רבים ואכמ”ל].

אמנם זה כשווי המחוייבת לו והוא חמישה סלעים צמר[כמה עשרות שקלים] כמבואר שם. ואילו המותר על מעי ידיה הרי הם שלו כנגד מעה כסף שנותן לה וכדפסק בשו”ע  אבן העזר סימן ע סעיף ג וסימן פ סעיף א “דחקה עצמה ועשתה יותר מהראוי לה, המותר לבעל. הגה: ודוקא שנותן לה מעה כסף כל שבוע”.

וביאר רש”י שם “מעה כסף שתקנו לה חכמים שיתן לה בכל שבת מעה כסף לצורכיה לבד המזונות”

מבואר דחייב הבעל לספק לאישתו סכום קטן לעשות בו צרכיה לרצונה.

שווי מעה כסף הינו כ 0.8 גרם כסף, שווה ערך ל 2 ₪ בלבד לשבוע.

ונראה שבימנו הסכום צריך להיות סכום הראוי לצרכי האשה הנוספים על מזונותיה, ולכן קבע ביה”ד את הסכום הנ”ל.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *