בס"ד תאריך – ניסן ה'תשע"ח
תיק מס' 5778-4
פסק דין
בפני כבוד הדיינים
הרב אוריאל אליהו – אב"ד, הרב אלעד שלמה יוסף – דיין, הרב שבח שולמן – דיין.
בעניין שבין
|
התובע א. |
הנתבע ב. |
תיאור המקרה
אדם שעובד במחלקת בשר, באחת מרשתות השיווק הגדולות, הוכרח לעבוד בערב חג (פסח).
התעריף לשעת עבודה בזמנים אלו הוא גבוה מאד.
התובע התאמץ בכל יכולתו לסיים את עבודתו בפרק זמן קצר מהרגיל, ע"מ שיוכל ללכת ולהכין צרכי החג הממשמש ובא.
התובע הודיע למעביד שהוא סיים את עבודתו, וברצונו ללכת לביתו.
הוא דורש תשלום מלא על עבודתו, לפי השעות שעבודה כזו צריכה להימשך.
טענתו היא, שעצם העובדה שהוא עובד מהר, אינה צריכה לגרוע משכרו, וכיון שהיה ערב חג, הוא הזדרז לסיים את עבודתו ע"מ שיוכל לכת לביתו להכין צרכי החג.
טענת הממונה עליו, שהשכר ניתן לפי שעות, וכשסיים העובד הנ"ל את עבודתו, ביקש ממנו הממונה לעשות עוד כמה דברים.
העובד טען שהוא צריך להתכונן לחג ולכן הוא אינו מוכן להתעכב, ולכן עזב את המקום לפני סוף זמן העבודה.
טענות התובע
אני בד"כ לא עובד בערב חג.
באתי כיון שהייתם צריכים אותי, ורציתי לעזור.
התאמצתי לסיים למכור את הסחורה כמה שיותר מהר ע"מ שאוכל ללכת ולהתארגן לחג.
טענות הנתבע
הנתבע מודה שהתובע עבד מהר מהרגיל וסיים את המוטל עליו בזמן קצר.
אולם הוא טוען שהתשלום הוא לפי שעות וקצב העבודה אינו משנה את תעריף השכר.
פסק דין
מעיקר הדין, לא ניתן לחייב את המעסיק לשלם יותר מהסכום המקובל לשעת עבודה, אע"פ שהעובד עבד מהר יותר מהרגיל, כיון שלא סיכמו ביניהם על כך.
אולם ראוי והגון מדין "ועשית הישר והטוב" לתת לעובד שכר מלא לפי עבודתו, שהרי התאמץ לסיים את כל העבודה ע"מ שיוכל ללכת להתכונן לחג, ואין לו להפסיד משכרו בשל כך.
מה גם שהעובד הסכים לבוא בזמן שלא היה מחויב כדי לעזור במכירת הסחורה.
"והאמת והשלום אהבו"
