בס"ד תשעו 2016
תיק מס' 5776/1
פסק דין
בפני כבוד הדיינים
הרב אוריאל אליהו- אב"ד, הרב אלעד שלמה יוסף – דיין, הרב בועז רוזנטל- דיין.
בעניין שבין
התובע מ' (להלן "התובע") | הנתבע י' (להלן "הנתבע") |
תיאור המקרה
התובע בנה את ביתו על מגרש שהוקצה לו בישוב לפני כ 25 שנה. בסמיכות למגרש שלו היה מגרש ריק בקו גובה השווה למגרש שלו. המגרש עמד ריק שנים רבות ורק לפני כשנה נרכש על ידי מר י'.
בעת שהישוב עשה עבודות פיתוח במגרש של י' הוא חפר והוריד את המפלס שלו במטר וחצי לערך, וזאת לפי תקנות הבנייה החדשות המחייבות גובה מקסימאלי מהכביש, וע"פ דרישות המועצה בכדי לקבל היתר וטופס 4.
התובע דורש מהנתבע לממן הקמת גדר שתגן על התובע ונכדיו שלא יפלו לחצר הנתבע, בטענה שהוא חפר בור ברשותו המהווה סיכון גדול לתובע.
הנתבע מסרב לשלם, בטענה כי הרשויות חייבו אותו לחפור ולכן אין זו אשמתו, ועל התובע היה לדעת שביום מן הימים ישתנה המצב ממה שהתרגל אליו.
התובע משיב, שבזמן שהוא קנה את המגרש לא היו הכללים החדשים וממילא כל המשנה ידו על התחתונה, כמו כן הוא דורש לבנות גדר יפה כמקובל בישוב.
עוד טוען הנתבע שהתובע חייב לבנות מחיצה ביניהם כדי למנוע היזק ראיה.
פסק דין
התובע חייב להשתתף בעלות גדר המונעת היזק ראיה והנתבע חייב לתת את חלקו ולהוסיף ולבנות גדר חזקה דיה על חשבונו. אמנם די בגדר פשוטה שתמנע נפילה ולא כמקובל בישוב לבנות גדר דקורטיבית שעלותה גבוהה בהרבה.
נימוקים
פסק מרן המחבר בשולחנו הטהור [חושן משפט סימן תי סעיף ד]
אחד החופר או הלוקח או שניתן לו במתנה, שנאמר: בעל הבור ישלם (שמות כא, לד), מי שיש לו בעלים מכל מקום. וכן אם נחפר מאיליו, או שחפרו בהמה וחיה ברשותו, הואיל והוא חייב למלאותו או לכסותו ולא עשה, הרי זה חייב בנזיקין.
ובסעיף ו פסק שאפילו אם חפר ברשותו שלו חייב לכסותו, וז"ל:
אחד החופר בור ברשות הרבים, או החופר בור ברשותו ופתחו לר"ה, או פתח לרשות חבירו, או שחפר ופתח לרשותו והפקיר רשותו ולא הפקיר בורו, ה"ז חייב בנזקיו.
העולה מכאן, שהמעמיק חצירו חייב להגן על חברו ולבנות מחיצה.
אמנם, בדיני שכנים קיימא לן הכל כמנהג המדינה [ב"ב ב ב, שו"ע חו"מ קנז], ולכן בדרך כלל השכנים משתתפים יחד בבניית גדר ביניהם בין אם לצורך הגנה בין אם בכדי למנוע היזק ראיה, אבל בנידון דידן בשעה שהתובע רכש את המגרש שלו לא היו תקנות המחייבות להעמיק את החצר שלידו והוא החזיק במצב הקיים, ולכן על הנתבע לכסות את הבור שיצר או להגן עליו על ידי גדר.
מצד שני, קיימא לן שהשותפים כופין זא"ז לעשות מחיצה ביניהם משום היזק ראיה [שם], ואע"פ שהתובע קדם לנתבע חייב להשתתף במחיצה.
וכ"פ מרן שם סעיף א
יש לכל אחד מהם לכוף את חבירו לבנות הכותל באמצע, כדי שלא יראהו חבירו בשעה שמשתמש בחלקו. ואפילו עמדו כך שנים רבות בלא מחיצה, כופהו לעשות מחיצה בכל עת שירצה.
אמנם יתכן לומר שכאן לא היה בעלים מסויים ולכן התובע כבר החזיק בפטור מלבנות כותל, אבל גם זה אינו שהרי המגרש שייך ליישוב, והישוב לא מחל לו במפורש, וקיי"ל דאין חזקה להיזק ראיה אא"כ יש עדים שמחל וכ"כ הרמ"א שם
ואפילו יש מנהג בעיר שלא לעשותו, אין הולכין אחריו, וכופין לעשותו (טור בשם הרא"ש נ"י ריש ב"ב). ואפילו אמר האחד: חזקתי כך בלא כותל ואתה מחלת לי, לא מהני אא"כ יש עדים שמחל זה על היזק ראייה, שוב אינן יכולין למחות (טור ס"ד בשם הרא"ש).
על כן, ישומו כמה עולה מחיצה לצניעות [במקומנו נוהגים בקני במבוק] ויחלקו בעלות הזו, ואם לא די בזה כדי למנוע סכנת נפילה, ישלים הנתבע את משלו את כל ההפרש.
