דבר מצוי הוא שכשחסר בבית מצרך מסוים הולכים לבקש מהשכנים.
האם כשמשיבים להם בחזרה יש איסור ריבית, שהרי לפעמים מחזירים כמות גדולה יותר או מוצר ששוויו הכספי גדול יותר?

תשובה:

בשו"ע נפסק (יו"ד קסב א) שאין להלוות פירות או תבואה בכמות כלשהי על מנת שהלווה יחזיר את אותה הכמות.
והטעם לכך הוא, שבשעת החזרה יכול להיות שמחיר הפירות או התבואה עלה, ואם כן נמצא שמחזיר למלווה יותר ממה שלוה והרי זו ריבית.
והוא הדין בכל דבר שלווים ומחזירים דבר ששוויו או כמותו יותר מההלוואה.
אלא שיש כמה טעמים להתיר לקחת מהשכנים:
א- מצוי הדבר שנותנים לשכנים את מבוקשם בתורת מתנה ואין מצפים מהם להחזיר (בעיקר כשמדובר על דבר מועט או קטן או שערכו מועט), ולכן אין לקיחה זו נקראת "הלוואה" וע"כ גם אם יחזירו יותר ממה שלקחו אין כאן ריבית.
ב- גם במקרה שמצפים מהשכנים שיחזירו, בד"כ אין מקפידים אם יחזירו כמות קטנה יותר ממה שלקחו או מוצר שערכו נמוך במעט ממה שנתנו ועל פי רוב גם אין שמים לב לכך כמה בדיוק נתנו וכמה החזירו וכן אין שמים לבם למחירו של המוצר שהוחזר אם הוא יותר או פחות, ולכן אין לזה דין הלוואה.

ולכן להלכה ולמעשה, כשנותנים מצרך כלשהו לשכנים, רצוי לתת בתורת מתנה, אך אין צורך לומר זאת בפה אלא יחשבו כן בלבם, כך שאין נתינה זו מוגדרת "הלוואה". ואם יחזירו השכנים יותר ממה שקבלו- אין בכך איסור ריבית.

במידה והנותנים מצפים מהשכנים שיחזירו- אם אינם מקפידים שיחזירו בדיוק אותה כמות או מוצר מאותה חברה שהם נתנו- גם בכך אין איסור. (ב"י סי' קסב בשם הרבה פוסקים , הגהת הרמ"א קסב א)

לכתחילה יש להימנע מלבקש בלשון הלוואה, כגון: אתם יכולים להלוות לנו לחם ונחזיר לכם?, אולם גם במקרה זה אם החזירו יותר אין עוברים על איסור ריבית אם אינם מקפידים על כמות ההחזרה.

אמנם מי שמקפיד שיחזירו לו בדיוק כפי שנתן, יצטרך גם להקפיד שלא יחזירו לו יותר ממה שנתן, שהרי כיון שהוא מקפיד, הרי הוא מגלה בדעתו שהוא התכוון להלוות, ואם כן אסור לו לקבל יותר ממה שנתן.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *