יום ראשון – טז אב
פטריות – אם גדלו מאליהן בשדות, אין להן קדושת שביעית (משנה עבודה זרה יד), ואם הן נזרעו בשדה בידי אדם נחלקו בכך האחרונים ,יש שהיקלו כיוון שאין שורשיהן מתפשטים בקרקע, ויש שהחמירו (הרב פרנק היקל ומרן הראי”ה קוק החמיר, ילקו”י טו ג). למעשה, בימינו כיון שהן גדלות בחממות כאשר הן מנותקות מהקרקע, כולם יודו שאין בהן קדושת שביעית (קטיף שביעית ה ד 3 בשם הרב אליהו).
צמחי תיבול – יש בהם קדושת שביעית למרות שלא נאכלים בפני עצמם (רמב”ם שמיטה ויובל ה כב).
יום שני – יז אב
צמחי בושם ונוי – לגבי צמחי בושם, הסתפק הירושלמי האם הנאת ריח היא מספיק חשובה, כדי להחיל עליהם קדושת שביעית, בשעת הצורך ניתן לנהוג כמיקלים, אמנם לגבי צמחי נוי אין צריך לנהוג בהם קדושה כלל (קטיף שביעית ה ג 2 בשם הרב אוירבך והרב אליהו להחמיר בצמחי בושם, אמנם צי”א ו לג, וילקו”י טו מג-מד הקלו בהם).
הנאה מפירות השביעית – מותרת בג’ תנאים: א' – הנאתם וביעורם כאחת (=בשעת ההנאה הם מתבלים וכלים, כמו אוכל, שמן לנר וכד’), ב' – הנאתם שוה בכל אדם (=למעט אוכל שמיועד רק לחולים וכד’), ג' – ’שיהנה בדרך המקובלת ליהנות מהם. לכתחילה מותר רק לצורך הנאות הגוף, בדומה לאכילה שהתירה התורה, והיא הנאת הגוף, אמנם בשעת הדחק ניתן לסמוך על המיקלים, שהתירו להשתמש גם לצורך נפשי, לצורך מצוה ולכל צורך אחר הנהוג (שבת הארץ ה י הערה 7, ילקו”י טו סב).
יום שלישי – יח אב
הגבלות באופן האכילה – פירות של שביעית נאכלים רק בדרך שנוהגים לאוכלם כל השנים, לדוגמא, פירות שנוהגים תמיד לאוכלם חיים לא יבשלם, ופירות שנוהגים תמיד לבשל לא יאכלם חיים. טעם ההגבלה ,יש אומרים שזו גזרת הכתוב: "קדש תהיה לכם – בהוויתה ( = כפי שהיא ,ללא שינוי) תהא", ואולי טעמה מפני קדושתם אין לאכלם אלא כדרכם שהיא הדרך החשובה והמכובדת, ויש אומרים, שאכילה באופן משונה נחשבת כהפסד הפירות (רמב”ם ה ג, טעם א’ ערוה”ש העתיד כד ג ,טעם ב’ חזו”א כה לב).
פירות שפעמים אוכלים אותם מבושלים ופעמים לא, רשאי לאוכלם כרצונו, כיון ששתי הדרכים חשובות, (מאמר מרדכי שביעית יג ח), יש לציין, שאופן אכילתם משתנה משמיטה לשמיטה, על פי הדרכים הנהוגות באותה שמיטה.
יום רביעי – יט אב
ריסוק וסחיטה – פירות שנוהגים לרסקם או לסחטם בשאר שנים, מותר לעשות כן גם בשמיטה, ואם לא נוהגים לרסקם, אסור לעשות כן כיון שריסוקם או מיץ הנסחט מהם הוא מפחית מחשיבותם, וגם נחשב כעין הפסד לגביהם, אמנם להאכיל תינוק יש מתירים גם כאשר אין דרכם בכך (רמב”ם כתב כן לגבי תרומה (תרומות יא ב) ואצלנו רמב”ם (שמיטה ה ג) משוה שביעית לתרומה, ערוה”ש כד ט, ילקו”י טז ו). פירות שדרך לסחטם, יקפיד לסחטם עד כמה שאפשר שלא יפסידם, אך אין צריך להפריז יותר מדי.
רפואה – פירות הראוים למאכל אדם אין להשתמש בהם לצורך רפואה ,שנאמר "והיתה שבת הארץ לכם לאכלה" – ודרשו לאכלה ולא לרפואה, והטעם לכך הוא לפי שמאבד בכך קדושתם, ועוד מפני שנחשב כהפסד לגביהם, אך פירות הראוים למאכל בהמה מותר לעשות מהם תרופות לאדם, כי לגביהם אין בכך הפחתה בקדושה, ולא הפסד, אך אין לעשות מהם תרופה לבהמה (רמב”ם שמיטה ה יא).
יום חמישי – כ אב
בישולים – מותר להשתמש בפירות שמיטה לבישולים כדרכם בשאר שנים, כגון לסחוט לימון לתוך התבשיל, או לתת לימון לכוס תה, אף על פי שנותר הבשר שבפרי, וכן לערב פירות שביעית טחונים בתבשילים, ובלבד שיורגש טעמם של הפירות, אחרת מבטלם ומפקיע את קדושתם (ילקו”י טז ח).
מותר לטגן בשמן של שביעית, וישתדל לצמצם בכמות לכמה שנצרך ולא יותר, והנותר רשאי לשופכו כמו שנוהג בשאר שנים.
יום שישי – כא אב
שיירי מאכל – כל זמן שהם ראוים למאכל בהמה, כגון קליפות של פירות וירקות, חלה עליהם קדושת שביעית, לכן אין להשליכם לאשפה אלא עטופים בשקית. כאשר נותר בצלחת או בקדירה שיעור מועט מאד ללא חשיבות, שאין דרך להתעכב לאוכלו, כגון מעט רוטב בצלחת, יכול לזורקו.
טעם פירות שביעית – גם מאכל שקיבל טעם מפירות שביעית יש בו קדושת שביעית, לכן המבשל מרק עם ירקות של שביעית, אף על פי שנגמרו הירקות אין לאבד את המרק, אלא יאכל עד שתישאר כמות קטנה שאנשים במשך שאר השנים לא אוכלים, או שישהנו עד שלא יהיה ראוי למאכל ואז יוכל לשופכו, אפשרות נוספת, להניח נייר סופג בתוך שקית ולשופכו לשקית כדין שיירי אוכל.
שבת – עקב – כב אב
פח שמיטה – יש נוהגים לייחד פח מיוחד לשיירי אוכלים בשמיטה, כדי למנוע ביזוי פירות שביעית וגם כדי לא להפסידם בידים. צריך לדעת שזו חומרה ולא מצד הדין, ויש בה יתרון רק אם יקפיד לא להניח שיירי פירות טריים על פירות רקובים (מאמר מרדכי יג ל), אחרת יתכן ועדיף לעטוף בשקית, ולהניח באשפה שבביתו.
הדלקת נר מצוה בשמן של שביעית – 'נרות שבת' מותר לכל הדעות, כיוון שרשאי ליהנות מאורם, אך 'נרות חנוכה' שאסור ליהנות מאורם, יש אוסרים (הרב אליהו) כיון שסוברים שצריך הנאת גופו בדומה לאכילה, ויש מקלים, לשיטתם כל שימוש כדרכו לצורך האדם שאינו מפסיד את הפירות מותר (אול”צ ב ב ז), למעשה ניתן להקל רק אם אין שמן אחר (ילקו”י טו סב). ‘נר זיכרון’ (יארצייט) – אם מדליקו בלילה (ביום לא נהנה מאורו) ויושב קצת לידו באופן שנהנה מאורו, יש מי שמתיר אפילו לשיטת האוסרים נרות חנוכה (יבי”א ג יו”ד יט, ילקו”י טו סג).
