יום שני – כ אדר
א. הגנב והגזלן חייבים באחריות הגניבה והגזלה, ואפילו נאבדה הגנבה באונס חייב לפצות את הנגנב בדמים. בנוסף, פסקו חז"ל שהאחריות על החפץ היא על הגנב מרגע הגניבה עד שיחזיר לרשות הבעלים, ויודיע לבעלים שהחפץ הוחזר, ולכן אם בא גנב אחר וגנב מהגנב הראשון, הגנב הראשון חייב לבעלים ממון כשווי הגנבה (שו"ע חו"מ שס א).
ב. אף על פי שהגנב חייב באחריות החפץ, אסור לו להשתמש בחפץ, וכן אסור לו לתת את החפץ לאחרים שישתמשו בו.
לע"נ ג'רהארד בן אפרים הולצמן
יום שלישי – כא אדר
א. אם הגנב צריך להחזיר ממון ולא חפץ (למשל בגלל תקנת השבים), והוא מתבייש ללכת לנגנב ולהחזיר לו, יכול להבליע את הכסף בחוב אחר או במשא ומתן שהוא עושה אתו, או יניח את הכסף במקום שיש בו עוד כספים של הנגנב (שו"ע הרב, הלכות גזלה סע' ח).
ב. כמו כן, אם הגנב מפחד שהנגנב יתבע אותו לדין, ועל ידי כך יצטרך לשלם הרבה יותר ממה שגנב, יכול הגנב לומר לו שהוא חייב לו כסף מעסקה מסוימת ולא חייב להודות שגנב לו חפץ או ממון.
להצלחת איתן גבריאל בלנגה
יום רביעי – כב אדר
- לא ידע הבעלים שנגנב ממנו, אם החזירו הגנב למקום שגנב משם, אף על פי שלא ידע הבעלים שהחזיר – יצא ידי חובת מצוות השבת הגזלה. אם מחזיר למקום שלא משתמר לא יצא ידי חובה כיוון שאפשר שיאבד משם (שו"ע חו"מ שנה א).
- הגוזל את חברו בישוב ומצאו במדבר, אין הנגזל חייב לקבל שם את הגזלה כיוון שלא נוח לו לסחוב את החפץ במדבר. אבל בישוב חייב לקבל, אף על פי שזה לא באותו מקום שמשם נגזל ממנו החפץ (שו"ע חו"מ שסו ד).
