הלכה יומית בהלכות תפילה – מספר עולת יום ביום – י"ג חשוון י"ג כסלו תשפ"ו

תוכן ברכות התורה – ברכות התורה מורכבות מ-ג' חלקים.
בחלק הראשון מברכים את ה' שקדשנו במצוותיו וציוונו לעסוק
בדברי תורה. בחלק השני מבקשים מה' שנזכה ללמוד את התורה
בחשק, ושהיא תהיה עריבה בפינו, ושנזכה אנחנו וצאצאינו
לדעת את התורה. בחלק השלישי אנחנו מברכים ומודים לה',
שבחר בנו מכל העמים ונתן לנו את התורה.
ב. תוקף הברכה – י"א שברכה זו הינה מהתורה )ע"פ ברכות כא'
מנין לברכות התורה מן התורה, רמב"ן השגות עשין טו, החינוך תל' ,מאירי,
פר"ח( אמנם כבר באחת מברכותיה יוצא י"ח מהתורה, )שאגת
אריה כד( אמנם מפשט רמב"ם )שלא מנאה בסה"מ( ושו"ע )רט ג
"כל הברכות אם נסתפק אם בירך אם לאו אינו מברך וכו' חוץ מברכת
המזון שהיא של תורה"( נראה שברכה זו היא מדרבנן )וכ"ד רי"ף
ורא"ש ]שהשמיטו את המימרא בברכות כא, מסתבר שלשיטתם ולרמב"ם
היא אסמכתא בלבד[, תר"י, אגור, לבוש, ברכ"י, נצי"ב(. למעשה כאשר
מתעורר ספק לגבי האם צריך לברך- אין לברך, ויבקש מחבר
לפוטרו, ואם אין, יכוון להפטר ב'אהבת עולם' )מ"ב מז סק"א,
כה"ח שם סק"ב(, ואם אינו מתפלל כעת, יהרהר ברכה או יברכנה
בלא שם ומלכות.

כח' טבת
א. לימוד לפני ברכות התורה – אין ללמוד תורה קודם שמברכים
ברכות התורה. על חומרת הדבר נלמד מהגמרא בנדרים )פא
א( על הפסוק: "על מה אבדה הארץ ? ויאמר ה' על עוזבם את
תורתי" מבארת שם הגמרא, על שלא בירכו בתורה תחילה.
כלו' שהיו לומדים תורה מבלי לברך קודם לכן ברכות התורה
)ר"ן ועוד. כלומר היו מתייחסים אליה כמו אל עוד חכמה. אמנם הרמב"ם
בשו"ת פאר הדור מב פירש שלא היו נוהגים כבוד בת"ח העוסקים בתורה
לברך ראשונים בסדר העולים לתורה, וכ"כ מהרש"א, ברכ"י ס"ס מז(.
ב. עוד שואלת הגמרא שם: "מפני מה ת"ח אין מצויין מבניהם
לצאת ת"ח"? וגם על כך היא משיבה "מפני שאינם מברכים
בתורה תחילה", כלומר כיון שלא היו מתפללים "ונהיה אנחנו
וצאצאינו" לא זכו לכך, ועוד שצאצאיהם לא ראו שהם שמחים
בה, ומקדשים אותה, אלא לומדים אותה כאילו הייתה סתם
חכמה.

כט' טבת
א. החייבים בברכות התורה – לא רק גברים חייבים אלא גם נשים
)שו"ע מז יד(, והטעם, כיון שהן חייבות ללמוד את הדינים שלהן,
וכן כיון שהן מתפללות וממילא קוראות את פרשת הקרבנות
לכן גם הן חייבות בברכות אלו )ב"י, מג"א. עפ"ז הן פוטרות את
האיש בברכות אלו, פמ"ג. וי"א שהן מברכות כמו שאר מצוות עשה שהזמן
גרמן שיש להן רשות לברך, גר"א. עפ"ז הן לא מוציאות את הגברים, וכן
לספרדיות אין רשות לברכן(.
ב. איזה לימוד מחייב ברכות התורה – כל סוגי לימוד התורה
מחייבים ברכות התורה לפניהם- מקרא, משנה, גמרא, מדרש
)שו"ע ורמ"א מז ב(. גם מי שכותב חידושי תורה צריך לברך תחילה
)שו"ע שם ג. ועדיף מהרהור, לפי שעושה מעשה ]לבוש,פמ"ג[ או לפי
שא"א שלא יוציא מילים בפיו ]ח"א[(, אך מי שרק מהרהר )שו"ע מז
ד. והגר"א חולק( וכן מי שפוסק דין ללא נתינת טעם )רמ"א שם(,
איננו חייב בברכות התורה.

א' שבט
א. כמה ברכות יש בברכות התורה – כאמור, ברכות התורה מורכבות
מ-ג' חלקים: )א(אשר קדשנו, )ב( הערב נא, )ג(אשר בחר. לגבי
חלק ב', "הערב נא" י"א שהוא המשך לברכת אשר קדשנו,
כלומר ברכות התורה מונות ב' ברכות בלבד, "אשר קדשנו",
ו"אשר בחר בנו". לכן קטע זה לא מתחיל ב"ברוך", ולכן צריך
לאומרו ב-ו' החיבור, "והערב נא" )רש"י ברכות יא ב "ור' יוחנן", תוס'
ברכות מו א "כל"(.
ב. אמנם י"א שחלק ב הוא ברכה בפני עצמה, ו-ג' חלקים אלו הם
ג' ברכות )גאונים ]רב עמרם, ר' נטרונאי[, רי"ף, רמב"ם תפילה ז י. ונחלקו
לגבי גירסת הרמבם האם "והערב נא" עם וא"ו או ללא וא"ו( לכן לשיטתם
יש לומר "הערב נא" ללא וא"ו.
ב' שבט
א. "הערב" או "והערב" – שו"ע )מז ו( לא הכריע האם ברכות
התורה הן ב' או ג' ברכות, והוא גורס "והערב נא", מספק, לפי
שלסוברים שאלו ב' ברכות חייבת להיות וא"ו החיבור, אחרת
יש כאן הפסק, ולסוברים שיש כאן ג' ברכות, גם אם יגרסו
"והערב" אין זה מעכב, וכך גורסים בני ספרד ואשכנזים רבים
)רמ"א מז ו כותב שטוב יותר לגרוס כך, ח"א, מ"ב סקי"ב. נחלקו הפוסקים
כיצד גרס האר"י ז"ל – והערב נא ]פרי עץ חיים שער הברכות ס"פ ד[, או
הערב נא ]פר"ח סק"ד[(. אמנם יש הנוהגים לגרוס "הערב נא" ללא
וא"ו )רמ"א שם שכך נהגו ]אע"פ שמסיים שיותר טוב לגרוס והערב[,
וכן מנהג תימן(.
ב. לענות אמן לפני ')ו(הערב נא' – למעשה, הספרדים נוהגים
להחשיב את ברכות התורה לג' ברכות, ולענות אמן בין חלק
א' לחלק ב', כלומר לאחר "על דברי תורה", ולפני "והערב נא",
ושכך דעת האר"י ז"ל, וכך מנהג תימן. והאשכנזים נוהגים
שלא לענות אמן מספק, ולשיטתם נכון שיברך ברכה זו בלחש
להסתלק מהספק )מ"ב סקי"ב(.

ג' שבט
א. הבדלי נוסחים – נוסח הברכה הראשונה, למנהג הספרדים
והתימנים "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על דברי תורה"
)רמב"ם תפילה ז י, שו"ע מז ה( ולמנהג האשכנזים "לעסוק בדברי
תורה" )גי' הגמרא שלפנינו – מחזור ויטרי, תוס' ברכות מו א "כל" , טור,
ב"ח, מג"א, גר"א, מ"ב סק"ח(.
ב. נוסח אשכנז ותימן "ונהיה אנחנו וצאצאינו וצאצאי עמך )כל(
בית ישראל" אמנם נוסח ספרד "ונהיה אנחנו וצאצאינו, וצאצאי
צאצאינו, וצאצאי עמך בית ישראל" )וביאר הב"ח ע"פ הגמרא ב"מ
פה א כל הרואה בנו ובן בנו עוסק בתורה מובטח לו שאין התורה פוסקת
מפי זרעו, שנאמר "לא ימושו…", ודחה דבריו המג"א מז סק"א ש"צאצאינו"
פירוש כל יוצאי חלצינו, ושלכן אין לשנות נוסחה(. הספרדים והאשכנזים
חותמים "המלמד תורה לעמו ישראל" )ברכות יא ב, רי"ף, רש"י,
תוספות ועוד( אמנם מנהג תימן לחתום "ברוך אתה ה' נותן
התורה" )סדר רב עמרם גאון, שו"ת רמב"ם פאר הדור ק, רמב"ם תפילה
ז י בגיר' המדויקות, רא"ש וטור הביאו ב' מנהגים(. הספרדים והתימנים
מברכים ברכות התורה בסוף ברכות השחר )סדר רב עמרם גאון,
רמב"ם תפילה פ"ז, האר"י ז"ל, כה"ח מו סקי"ח( והאשכנזים מברכים
בתחילתן )טור סי' מו, רמ"א מו ט(.
לעילוי נשמת הרבנית קיטי ביטון בת רחל ויעקב

ד' שבט
א. פסוקי תחנונים לפני ברכות התורה – ראוי להחמיר שלא לומר
אפילו פסוקים באופן של תפלה ותחנונים, אך מצד הדין אין
זה אסור )לס' רב עמרם מותר, רמב"ם פאר הדור סי' קד וטור מו החמירו.
שו"ע מו ט, רמ"א שם, מ"ב ס"ק כז,כח, שעה"מ(.
ב. אהבת עולם, אהבה רבה – ברכת אהבת עולם )שו"ע( או אהבה
רבה )רמ"א( של ק"ש פוטרות מלברך ברכות התורה, כיון שיש
בהן מעין ברכת התורה "ותן בלבנו ללמוד וללמד לשמור
ולעשות ולקיים…", אמנם כיון שברכות אלו נתקנו לק"ש לא
ניכר שמברכן לשם ברכות התורה, ולכן לא נפטר מלברך אלא
אם למד מיד לאחריהן בלי הפסק, שאז יש היכר )ירוש', תוס',
רא"ש, שו"ע מז ז, מג"א סק"ו. שלא כרשב"א בשם ראב"ד שמועיל רק
לאותו לימוד בלבד, וכ"ד פר"ח, אמנם למעשה קיי"ל למ"ד ברכה"ת דרבנן
שאומרים סב"ל( והוא הדין אם למד מיד בתום התפילה )לבוש(.
ואם לא למד מיד אחר התפילה יש להסתפק האם עצם ק"ש
נחשבת לו ללימוד )שו"ע מז ח. אמנם לב"ח ופר"ח פשוט שלא נחשב
ללימוד, אך למעשה מספק לא יברך, קצש"ע, כה"ח(, ויתכן שאם כבר
עבר זמן ק"ש שאז האומרה נחשב כקורא בתורה, לכל הדעות
היא תחשב כלימוד תורה )מ"ב סקי"ז(

ה' שבט
א. ללמוד מיד לאחר ברכות התורה – י"א שצריך ללמוד מעט
תורה סמוך לברכות התורה, כדין ברכת המצוות שצריך לסומכה
למצוה )רמב"ם תפילה פ"ז( וי"א שאין זה מעכב )ר"י, ר' יונה, מרדכי(.
השו"ע )מז ט( פסק לכתחילה כרמב"ם, ומשמע שבדיעבד לא
יברך שוב, אמנם, כיון שיש הרבה אחרונים שחולקים, ישתדל
להסתלק מן הספק, ויקפיד ללמוד מעט מיד לאחר הברכות,
כגון שיקרא ברכת כהנים )שו"ע מז ט, לבוש, מט"י. אמנם הרבה
אחרונים חלקו והצריכו מצד הדין ללמוד סמוך לברכות, ב"ח, א"ר, פר"ח,
אמנם למעשה סב"ל, גר"ז ז, כה"ח סקי"ט(.
ב. תדירות ברכות התורה – לדעת ר"ת מברכים פעם אחת ביום
עד היום שלמחרת, כעין ברכות השחר, אמנם לדעת הרא"ש
)כלל ד סי' א( הדבר איננו תלוי בזמני היום, בשונה מברכות השחר,
אלא בהיסחי דעת משמעותיים שיוצרים הפסק, ומברכים
לאחר כל היסח דעת כזה. וכ"פ השו"ע )מז יג(. אמנם נחלקו
האחרונים בהבנת הרא"ש והשו"ע, האם חולקים על ר"ת מכל
וכל )מג"א סקי"ב( או שמוסיפים על דבריו )פר"ח מו ח, פמ"ג א"א
סקי"ב, רעק"א( שלא רק בחלוף יום מתחייבים בברכות התורה
אלא גם לאחר היסח דעת משמעותי.

ו' שבט
א. הפסק – כאמור, שו"ע )מז יא( פסק כדעת הרא"ש שכל היסח
דעת משמעותי )=הפסק( מצריך לאחריו ברכות התורה. ונחלקו
הפוסקים מה מוגדר היסח דעת כזה שיחשב הפסק. למעשה,
מי שנתעסק בעסקיו, או שנכנס למרחץ, לבית הכסא או שישן
שינת עראי, לא חוזר לברך ברכות התורה, כיון שרובץ עליו
חיוב ללמוד כל זמן שיכול, אלא שהוא טרוד )כט"ז בשו"ע מז י
ולא כמג"א( וגם בבית הכסא או במרחץ ישנן הלכות שקיומן
יוצר המשכיות לברכות התורה )האגור(.
ב. אם ישן שינת קבע ביום, כלומר שינה על מיטה )רא"ש כלל ד
סי' א. למ"ב מו סקכ"ד דוקא שתין נשמין שהם כחצי שעה, בה"ל ד טז דעה ב.
אמנם להל"ב מז כד שיעור הליכת ק' אמה, ע"פ סוכה כו א, וכ"ד ילקו"י( – י"א
שנחשב הפסק )מהר"ם,רא"ש( ויש חולקים )האגור,רא"ה(. למעשה
כתב השו"ע )סע' יא( שהמנהג לא לברך, ונכון שיכוון בברכת
אהבת עולם בערבית, וילמד מעט מיד לאחר התפילה )אמנם
לא מעט אחרו' הצריכו לברך ]מג"א, א"ר, גר"א[. והמ"ב סקכ"ה הביאם אך
לבסוף ציין לדברי הפמ"ג שניתן לסמוך על המנהג, אמנם חתם שהמברך
לא הפסיד. כה"ח פסק כשו"ע, והציע להחמיר ולברך בלא שם ומלכות,
ושאם כיוון בברכה"ת בבקר שיועילו עד למחר א"צ להחמיר(.

ז' שבט
א. המשך הפסק – הישן שינת קבע בלילה, כלומר שינה על מיטה,
אפילו שישן בבגדיו )י"א לפחות חצי שעה, וי"א אפילו מרחק הליכת
מאה אמה, ראה לעיל(, נחשב הפסק, וכשיקום, ואפילו בעוד בלילה,
הן לפני חצות והן לאחר חצות, צריך לברך ברכות התורה. ואם
חוזר לישון שינת קבע בעוד לילה, כשיקום יצטרך לברך שנית
)פשט שו"ע, פר"ח מז יג.(.
ב. אמנם יש הסוברים, שאם חזר לישון אחר חצות, לא יחזור לברך
בבקר ברכות התורה שנית, מפני שאחר חצות נחשב ליום, וכשם
שאין מברכים על שינה ביום כך אין מברכים אם חזר לישון
אחר חצות )רש"ש, מקובלים, ערוה"ש מז כג( או מפני שכיון לפטור
בברכה זו את כל היום הבא )שערי תשובה מז סקי"ב. ולדעת ערוה"ש
הנ"ל מי שקם בלילה לפני חצות, ומתכוון לחזור לישון, לא יברך, עד לאחר
שיקום מהשינה, ורק אם אינו מתכוון לחזור לישון יברך. אמנם מי שקם
לאחר חצות בכל מקרה מברך, גם אם כוונתו לחזור לישון, כי נחשב כיום(.

ח' שבט
א. היה ער כל הלילה )לגבי ברכות השחר וברכות התורה( – למעשה,
מנהג הספרדים לברך את כל ברכות השחר מלבד 'על נטילת
ידיים', ו'אשר יצר' מברכים רק אם עשה צרכיו )ע"פ האר"י ז"ל,
רש"ש, ברכ"י מו סקי"ב, בא"ם וזאת הברכה ג(, וכן מברכים ברכות
התורה )לר"ת בעלות השחר חייב לברכן, כמו שאר ברכות השחר, ובדעת
רא"ש ושו"ע יש מחלוקת – למג"א פטור, לפר"ח פמ"ג ורעק"א חייב(. גם
התימנים נוהגים כנ"ל אלא שנמנעים מלברך גם 'המעביר
שינה'. הניעור כל הלילה ייזהר לברך ברכות השחר אחר עלות
השחר )רק מי שישן שינת קבע מברכן בעוד לילה(.
ב. מנהג האשכנזים לברך את כל הברכות מלבד 'אלהי נשמה',
'המעביר שינה', ו'ברכות התורה' שמספק נוהגים לשומען מאחר
)חשש סב"ל, מ"ב מז סקכ"ח. ויש שכתבו שהמנהג לברך ברכות התורה,
ערוה"ש מז כג(. אם אין מי שיברך ברכות התורה יכוונו באהבה
רבה וילמדו מעט לאחר התפילה )מ"ב הנ"ל. אם ישן שינת קבע ביום
האתמול, כגון שישן צהריים, ניתן לצרף זאת ולברך בעלות השחר בשופי
]ולא אמרינן שנפטר באהבת עולם בערבית[, רעק"א ס"ס מז, מנהגי חת"ס
עמ' מה, מ"ב הנ"ל(. לגבי 'נטילת ידיים' הם נוהגים להקל לברך
לאחר שיעשה צרכיו )רמ"א ד יג, מ"ב שם סק"ל(.

ט' שבט
מצות ציצית
א. גדר המצוה – ציוותה התורה להטיל ציצית )משמעות השם
'ציצית' – על שם קווצת הפתילים, וכן נאמר ביחזקאל "ויקחני בציצת ראשי"
)ח ג(, כלומר אחזני בקווצת שיער ראשי, רמב"ם ציצית א א( בבגד בעל
ארבע כנפות, שנאמר: ַּדַ ֵּב ֵ ר ֶא ֶ ל־ְּבְ ֵנֵ י ִִי ְְׂשָָרֵא ֵ ל ְְו ָָא ַַמְר ְ ָּתָ ֲֲא ֵֵלֶה ֶ ם ְְוָע ָ ׂשּו
ָָלֶה ֶ ם ִצ ִ יִצ ִ ת ַע ַ ל־ַּכַ ְְנֵפ ֵ י ִִב ְְגֵד ֵ יֶה ֶ ם ְְלֹדֹֹרָֹת ָ ם: )במדבר טו לח. וחזרה התורה
על ציווי זה פעם נוספת: ְּגְ ִִדִל ִ ים ַּתַ ֲע ֲ ֶׂשֶ ה־ָּלָ ְך ַע ַ ל־ ַַאְר ְ ַּבַ ע ַַּכְנְ פֹות ְּכְ סּוְת ְ ָך ֲא ֲ ֶׁשֶ ר
ְְּתַכ ַ ֶּסֶ ה־ָּֽב ֽ ּה, דברים כב יב(. עוד ציוותה התורה לכרוך את הציצית
בפתיל תכלת, שנאמר "ְְו ָָנְת ְ נּו ַע ַ ל־ִצ ִ יִצ ִ ת ַַה ָָּכָנָ ף ְּפְ ִת ִ יל ְְּתֵֽכֽ ֶל ֶ ת".
אע"פ שיש כאן שני ציווים הינם נחשבים מצוה אחת, ולמרות
זאת אינם מעכבים זה את זה )רמב"ם שם ג-ה.(.
ב. מעלת המצוה – הזהיר במצות ציצית זוכה ורואה פני שכינה
)שו"ע כד ו( וזוכה לזכור את כל מצוות ה' ולעשותן, שנאמר
"והיה לכם לציצית וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה'
ועשיתם אותם" )במדבר טו, שו"ע כד א(, וזוכה להכניע את יצר הרע
שנאמר "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם" )במדבר שם(,
וזוכה להיות קדוש שנאמר "והייתם קדושים לאלהיכם" )שם(

י' שבט
א. מין הבגד החייב בציצית – נחלקו חז"ל האם מהתורה כל סוג
בגד חייב בציצית )רבא, מנחות לט ב( או שרק בגדי צמר או פשתים,
ושאר סוגי הבגדים חייבים מדרבנן )ר' נחמן, שם(. למעשה השו"ע
)או"ח ט א, כדעת רי"ף ורמב"ם( פסק שרק בגדי צמר או פשתים
חייבים בציצית מהתורה, וירא שמיים ילבש בגד מצמר דווקא
ולא מפשתים )שו"ע שם ו, לחוש לחוששים שיטיל בטעות ציצית צמר
בבגד הפשתים, א"ר סק"ו, כה"ח סקט"ז(, וכן מנהג הספרדים. אמנם
לרמ"א כל בגד מכל מין שהוא חייב בציצית מהתורה )כדעת
תוס' ורא"ש במנחות שם( וכן מנהג האשכנזים.
ב. בגד עור – פטור מציצית )שו"ע י ד(. בגד פוליאסטר – יש פוטרים
)אג"מ ב א( ורוב הפוסקים מחייבים, וכן הלכה, אמנם מחמת
ספק ברכות לא יברך )צי"א יב ג(

יא' שבט
א. צורת הבגד המחייבת בציצית – בגד בעל ארבע כנפות מרובעות
חייב בציצית, שנאמר: "על ארבע כנפות כסותך". גם כאשר
יש לבגד יותר מארבע כנפות הוא חייב בציצית )"אשר תכסה
בה", מנחות מג ב, רי"ף ורמב"ם. אמנם הרא"ם ור' שמחה פסקו כזבחים יב
ב שפטור, ולכן יר"ש ימנע מלעשות כן לכתחילה, ב"ח, מ"ב סק"ג( אמנם
מטילים ציצית רק בארבע כנפיים ולא יותר, אחרת יש בזה
איסור "בל תוסיף", ויטילו בפאות המרוחקות ביותר זו מזו
)שו"ע י א ונו"כ( כנף עגולה לא נקראת כנף )ספרי, שו"ע י ט, א"ר(.
ב. בגד שפתוח מצידו רק בחלק התחתון אך סגור בחלק העליון,
אם רובו פתוח – נחשב בעל ארבע כנפות וחייב בציצית )שו"ע
י ז. ואם רק חציו פתוח חייבים להטיל ציצית מספק, אך לא יברכו עליו
ולא יצאו בו בשבת, שם(. בגד שעומד לכסות את הראש, אע"פ
שמשתלשל על הכתפיים והגוף, פטור, שנאמר "כסותך" ולא
כסות הראש )שו"ע י י(. צעיפים וכן חולצות מכופתרות של
ימינו, נהגו לפוטרם מציצית, כיון שאין עשויות כנפיהם להיות
ב' לפנים וב' לאחור )שו"ע ורמ"א יא, יב. וכיון שהלכה זו רופפת ירא
שמיים יעגל פינה אחת, מג"א, ודווקא אם יש שיעור מינימום של בגד החייב
בציצית. ואם אינם מצמר או פשתים יש יותר מקום להקל(.
לעילוי נשמת משה חיים בן יצחק אייזק וגיטל ז"ל רוזנפלד
לעילוי נשמת יחיאל מרדכי בן אפרים וגננדל פרידמן

יב' שבט
א. גודל הבגד החייב בציצית – מהפס' "אשר תכסה בה", למדה
הגמרא )מנחות מ ב( שהשיעור המינימלי בטלית, בכדי שתתחייב
בציצית הוא, שהקטן מתעטף בה ראשו ורובו, והגדול יוצא
בה דרך עראי. ונחלקו בהבנת הגמ': י"א שטלית קטן אין בה
מצוה כיון שאין בה עיטוף )גאונים, או"ז ]ב"י סי' ח[( וי"א שהעיטוף
איננו מעכב אלא הכיסוי, ודי שילד קטן היוצא לשוק לבדו )בן
9 ]טור[/בן 6,7 ]החינוך[( יוכל להתכסות בה ראשו ורובו )העיטור,
רמב"ם ציצית ג א, ראב"ד שם, טוש"ע טז א( וי"א שכל הצורך בעיטוף
או כיסוי הוא בטלית גדול אך טלית קטן עם ד' כנפות בכל
גודל שהוא חייבת בציצית, שנאמר "בגדיהם" כל שהוא )נמוק"י
הלכות קטנות, תחילת הלכות ציצית, ד"מ ח ג כותב שכך מנהג העם,
ערוה"ש ח ד, וריטב"א(.
ב. למעשה, אין לברך על טלית קטן )וכן לא לצאת איתו בשבת
ברשות הרבים( אם אין בו שיעור לכסות ילד קטן, שהוא לכתחילה
אמה על ב' אמות, לא כולל הנקב )גר"ז, חזו"א ג לא, הליכות עולם
א לך לך ד, וחזר בו ממ"ש ביחו"ד ה ב כדעת בא"ח( ולכל הפחות אמה
על אמה וחצי )בא"ח, מ"ב ח סקי"ז, כאשר 3/4 אמה קדימה ו3/4 אחורה,
לא כולל הנקב. דעה נוספת: אמה על אמה, פרי הארץ(.

יג' שבט
א. מין הציציות – ציצית של צמר או פשתים פוטרת בכל מיני
הבגדים, ושאר המינים פוטרים במינם בלבד. דוגמא, ציצית
ממשי מועילה לבגד משי בלבד. ובימינו שאין תכלת צריך
להיזהר לא להטיל ציצית צמר בפשתים או ציצית פשתים
בצמר )שו"ע ט ב,ג( ויש מחמירים שלא לעשות בימינו ציצית
מפשתים כלל אלא מצמר בלבד, שמא יטעה ויחליף בין בגד
מצמר גפן לבגד מצמר, ויטיל בו ציצית מפשתים, ויעבור על
כלאיים )סמ"ק, רמ"א שם. אמנם אם אין שום אפשרות מלבד ציצית
מפשתים יעשה מפשתים ולא יתבטל ממצות ציצית, גר"ז(
ב. צבע הציציות – י"א שהמדקדקים במצוות מקפידים שצבע
הציציות יהיה תואם לצבע הבגד, לדוגמא, גופיית צבא ירוקה
צריכה ציציות ירוקות )שו"ע ט ה(, אמנם י"א שלעולם ציציות
צריכות להיות בצבע לבן )רמ"א שם בשם מנהג אשכנז(, ומי שרוצה
לצאת ידי חובת שתי השיטות קונה טלית לבנה עם ציציות
לבנות )מג"א, פמ"ג(.
לעילוי נשמת אוה פרידמן בת משה שלמה

יד' שבט
א. לשמה )טוויה, שזירה, תלייה, קשירה( – חוטי הציצית צריכים
להיות טוויים לשם מצות ציצית )כלומר לפני הכנת החוטים הראשוניים
לציצית צריך שיאמר הטווה או המשגיח עליו שהטוויה 'לשם מצות ציצית'(
שנאמר "גדילים תעשה לך", לשם חובך, אחרת הם פסולים.
ומותר שאשה תטווה )לשמה(, ולגבי גוי וישראל עומד על גבו
ואומר לו לטוות לשמה, לרמב"ם פסול ולרא"ש כשר )שו"ע ח א,ב(.
ב. חוטי הציצית צריכים להיות שזורים, שנאמר "פתיל" )חיבור
וליפוף חוטים(. וצריך ששזירתם תהיה לשם מצות ציצית, ובדיעבד
אם נשזרו שלא לשמה לא מעכב )לגבי חוטים לא שזורים – לב"ח
וא"ר לא מעכב, למג"א וגר"א מעכב. ופוסק הביאור הלכה שבחוטים לא
שזורים יש להחמיר, אמנם בחוטים שזורים רק לא לשמה כשר(. תליית
הפתילים על הבגד, וקשירתם, צריכות להיות רק על ידי יהודים,
שנאמר: "דבר אל בני ישראל…ועשו להם ציצית". גם אשה כשרה
לקשור )שו"ע יד א( ויש מחמירים בזה שגבר יתלה ויקשור )רמ"א
שם(. אם תלו או קשרו ציציות בטלית שלא לשמה, נחלקו האם
בדיעבד כשר )לרמב"ם כשר, הכתוב מיעט גוי, משמע שישראל כשר
בכ"ג. ולרש"י, תוס', רא"ש פסול, הכתוב מיעט גוי אפי' ישראל עומד ע"ג. עי'
מ"ב ס"ק ז-ח, כה"ח שסקי"ב(. ובשעה"ד יש לסמוך על המכשירים,
אך מספק לא יברך )שו"ע יד ב ]ולא יצא בה בשבת[(
לעילוי נשמת ישי בן אבו

טו' שבט
ראש השנה לאילנות
א. גדילים – צריך שיהיו ד' פתילים בכל אחת מארבע כנפות
הבגד, שנאמר "גדילים תעשה לך", "גדיל" משמעותו שני
פתילים, ומיעוט גדילים שניים, נמצאו ד' פתילים. וצריך לכופלם
כך שנראים כשמונה פתילים )רב אחא בר יעקב, מנחות מב א(. ד' גדילי
הציצית מעכבים זה את זה, ואם חסר גדיל באחת מהכנפיים
אסור ללבוש את הבגד, עד שיטילו ציצית )שו"ע יג א(.
ב. יטיל את הפתילים "על הכנף", לא סמוך מדי לשפה )כי נחשב
תחת הכנף( ולא רחוק מדי ממנה )לא קרוי כנף(, כלומר שהנקב
אליו משחילים את הפתילים יהיה כ5 ס"מ משני צדדי שפת
הכנף )יותר מקשר גודל ופחות מג' אצבעות, שו"ע יא ט, ומכל מקום לא
יותר מ6 ס"מ ולא פחות מ4 ס"מ( ומודדים בקו ישר ולא באלכסון
מהקרן )רמ"א שם(. י"א שהפתילים צריכים להיות נוטפים על
הקרן )שו"ע יא טו, כלומר שיהיו לצד האורך ולא לצד הרוחב שהוא מכוון
ישירות לקרקע( אמנם בדיעבד אין דבר זה מעכב )מ"ב סקע"ג,
כה"ח סקנ"א(.

טז' שבט
א. קשרים, חוליות – מהתורה )"גדילים"( צריך שיכרוך לכל הפחות
חוליה אחת )ג' כריכות( ויקשור קשר כפול אחד )קשר שאיננו כפול
אין עליו שם קשר( לאחריה בכדי להיחשב "גדיל" )שו"ע יא יג, א"ר(.
ויש מי שאומר שבקשר כפול לחוד או בחוליה לחוד כבר נחשב
גדיל מהתורה )לבוש(.
ב. למעשה, רוב ישראל נוהגים כדברי השו"ע )יא יד( וקושרים ה'
קשרים כפולים וביניהם ד' חוליות, ובזה מרמזים על תרי"ג
מצוות, ציצי"ת בגימטריה ,600 ועוד 8 פתילים ו5 קשרים, יחד
.613 אמנם נחלקו המנהגים לגבי מספר הכריכות בכל חוליה
)שו"ע 7,9,11,13 /של"ה, אשכנז 7,8,11,13 /ר' שלמה מולכו, ספרדים,
10,5,6,5(. ויש שנהגו כדברי הרמב"ם לכרוך ז' חוליות, כאשר ג'
כריכות בכל חוליה )וכך מנהג תימן, אמנם הם נהגו לקשור קשר כפול
לפני החוליות שלא כרמב"ם(. צריך להשתדל להקפיד על היחס, 1/3
גדיל 2/3 ענפים )שו"ע ורמ"א יא יד( משום נוי, ובדיעבד אין זה
מעכב )ט"ז, מ"ב סקס"ו. וי"א שיש בזה סוד, שעה"כ ציצית ו, בא"ח נח יג(,
לעילוי נשמת מקנין בת מזל טוב

יז' שבט
א. אורך פתילי הציצית – לכתחילה יהיה אורך פתילי הציצית י"ב
גודלים שהם כ23 ס"מ, והשיעור הפחות לאורך חוט הוא ד'
גודלים שהם כ7.6 ס"מ. מודדים מהקשר הראשון הסמוך
לבגד, ואין מודדים את חלק החוט שמעל הקשר המונח על
הכנף )שו"ע יא,ד ; פמ"ג(.
ב. אם נחתכו הציציות – אם נחתך חוט במקום החיבור לכנף – פסול.
אם נחתך אחרי הגדיל – צריך שידע שנשאר מכל אחד מארבעת
החוטים שבכנף )='הענפים'( 'כדי עניבה' דהיינו כ4- ס"מ, ואם
נחתך אפילו חוט אחד באופן שלא נשאר 4 ס"מ משני ראשיו
י"א שפסול )רש"י( וצריך להחליף טלית, וכן נכון לנהוג לכתחילה
)אם אי אפשר לו להחליף ולא נשאר 4 ס"מ, יכול לפתוח את הגדילה עד
לקשר השני, ולא ייבטל מציצית בינתיים, עד שיוכל להחליף( אמנם
בשבת וכדומה שאי אפשר לתקן, ניתן לסמוך על הי"א )ר"י( שדי
שתישאר כדי עניבה מהגדיל )שו"ע יב ג. ולשיטתו משמע שגם ניתן
לברך עליה, ברכ"י אות ב, מאמ"ר אות ד. אמנם יש שהסכימו להתיר ללבוש
אך אסרו לברך, וכן לצאת איתה לרשות הרבים בשבת, מ"ב סקי"ג, כה"ח
אות טז. טוב להחליף לחוטים חדשים אם אין בכנף שני חוטים מהארבעה
שהם שלמים, לחוש לר"ת, שו"ע יב א(.

יח' שבט
א. פתיל תכלת – כאמור ציותה התורה לכרוך את הציצית בפתיל
תכלת, שנאמר: "ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת" )במדבר
טו לח(. מהו צבע התכלת ומהיכן מפיקים אותו? מדובר בדם
חילזון שהוא מין דג נדיר )העולה בלהקות אחת לע' שנה, מנחות
מד(, צבעו תכלת וצבע דמו שחור. צבעו מזכיר צבע ים, שהוא
מזכיר את צבע הרקיע, וזה מזכיר לנו את כיסא הכבוד, ובכך
הוא מעורר בנו יראת שמיים. צבע תכלת זה צריך להיות צבוע
היטב ותפוס היטב בבגד )מנחות מד, רמב"ם ציצית ב(.
ב. ברבות השנים והגלויות נשתכח התכלת מאתנו, אמנם בעשרות
שנים האחרונות היו שטענו שזיהו את החילזון הנדיר )ארגמון
קהה הקוצים. הרב הרצוג זצ"ל גילה אותו תחילה אך לא הצליח לייצר ממנו
צבע תכלת, ולבסוף גילו שבחשיפה לאור שמש ניתן להפיק צבע כחול(.
למעשה יש מהפוסקים שהתנגדו לצביעה בתכלת זה מטעמים
שונים )הסתמכות על מחקר, פחד משינויים נוספים, רק המשיח יזהה מהו
התכלת( אך אחרים סברו שמצוה להדר אחריו, כיון שיש כאן
ראיות די חזקות לעורר לכל הפחות ספק, וספק דאורייתא
לחומרא )גם לא עברנו שום איסור אם טעינו(, וכך ראוי לנהוג.

יט' שבט
א. הזמן שמחייב בציצית )יום/בגד יום( – מהמילים "וראיתם
אותו" )במדבר טו לט( דייקו חז"ל )מנחות מג א( למעט כסות לילה
שפטורה מן הציצית. נחלקו הראשונים בביאור הגמרא: לרמב"ם
כוונת הגמרא למעט את זמן הלילה ממצות ציצית לפי שאיננו
זמן ראייה, ואילו הרא"ש ביאר שכוונת הגמרא למעט את בגדי
הלילה מחיוב ציצית, אך בגדי יום חייבים בציצית גם בלילה )זו
מחלוקת בירושלמי ברכות ג ג, לגבי האם ציצית מ"ע שהזמן גרמה – לת"ק
לא, כי דווקא כסות לילה פטורה אך כסות יום אפילו בלילה חייבת ]רא"ש[,
ולר' שמעון כל כסות בלילה פטורה ]רמב"ם[(.
ב. השו"ע )יח א( חשש מספק לב' השיטות )ב"י בנימוק ב ]ולא
כנימוק א שפסק כרמב"ם[, רמ"א שם, כה"ח, מ"ב(, לכן לגבי ברכה
על ציצית, צריך ב' תנאים: כסות המיוחדת ליום, ושלובשה
ביום. ובלילה לעולם אין לברך על ציצית )לחוש לשיטת הרמב"ם(
ומאידך נכון להיזהר לא ללבוש בלילה כסות יום עם ארבע
כנפות ללא ציצית )לחוש לשיטת הרא"ש(. סדינים שמתכסים בהם
בשינה, אע"פ שגם ישנים בהם ביום פטורים מציצית )שו"ע יח
ב. העלאה אינה דרך לבישה, מרדכי. א"נ כיון שעומדים להצעה אין עליהם
שם מלבוש, ערוה"ש ח. ונכון בשל צמר להחמיר ולעגל פינה, מג"א סק"ג(

כ' שבט
א. טלית בלילה – מותר ללבוש טלית גדול בלילה )רמב"ם ציצית
ג ח, רא"ש הנ"ל שבכסות יום אף מחייב, וכ"ד שבה"ל, הפרדס, התרומה ועוד.
ולא כירושלמי ושו"ת הרי"ד קיח שסוברים שעובר באיסור עשה של וראיתם
אותו( ולרמב"ם דרכם של תלמידי חכמים להתעטף בטלית בכל
התפילות, לרבות תפילת ערבית, וגנאי גדול לנמנעים מלהתעטף
)תפילה ה ה, ציצית ג יא, מנהג תימן( אמנם לפי חכמי הקבלה אין
ללבוש טלית גדול אחר שקיעה )האר"י ז"ל בשער הכוונות דרוש ב
דתפילת מנחה( מלבד ערבית של שבת וחג, שבהן מותר )הל"ב
סק"ז בשם שלחן הטהור אות ב בשם האר"י ז"ל. אמנם הר"י ג'יקיטליא אוסר
גם בלילות שבת וחג, הובא שו"ת בית דוד או"ח ט, וכן העידו בשם החיד"א
שהיה פושטה אחר מנחה, לקט הקציר ]הרב אברהם כלפון[ ציצית מב(.
ב. כל האמור לעיל הוא בטלית גדול המיועד למצוה, אך בגד של
ארבע כנפות אין שום קפידא להישאר עמו בלילה )של"ה, ברכ"י
סי' כא סק"ז( וכן בטלית קטן אין שום קפידא, אדרבה, יש עניין
גדול ע"פ חכמי הקבלה להישאר עמו גם בלילה ואף לישן עמו
)ב"י סי' כא, שלא כארחות חיים וכלבו שחוששים לביזוי מצוה( ושלא
ירד ממנו כלל, מלבד בשעת המרחץ )"ויועיל מאד לבטל הכוחות
החיצונים", שער הכוונות דרוש א דתפילת ערבית, פרי עץ חיים שער
הציצית סוף פרק א, מג"א סי' כא סק"ב, ברכ"י שם סק"ח(.

כא' שבט
א. האנשים החייבים בציצית – גדול בן יג' שנים, הלובש בגד של
ארבע כנפות, מחויב בציצית מהתורה. וקטן מתחת ליג' שנים –
כל זמן שיודע להתעטף אביו קונה לו ציצית מדין חינוך )שו"ע יז
א( וי"א שחייב בחינוכו רק אם יודע להטיל שתי ציציות קדימה
ושתיים אחורה, ולאחוז את הציציות בקריאת שמע )רמ"א שם(.
ב. סומא חייב בציצית וגם מברך עליה, שנאמר "אשר תכסה בה",
לרבות סומא שגם הוא מתכסה בה, ואע"פ שנאמר "וראיתם
אותו", פסוק זה נצרך למעט כסות לילה, שלגביה כולם אינם
רואים )מנהג ישראל כרי"ף, רמב"ם רא"ש ושו"ע יז א שמחייבים סומא,
ולא כתשו' הגאונים שממעטים אותו מוראיתם אותו, ולכן למעשה סומא
גם מברך עליה שבמקום מנהג לא אומרים ספק ברכות להקל, רב פעלים
חלק ב סי' ז. וכ"פ מ"ב סק"א, כה"ח סק"ב(. נשים פטורות מציצית,
כיון שזו מצות עשה שהזמן גרמה )שו"ע יז ב. לרמב"ם שלילה
איננו זמן ציצית כלל פשוט, וגם לרא"ש שמחייב כסות יום גם בלילה, צ"ל
שכיון שבגד המיוחד ללילה פטור נחשב כמ"ע שהזמן גרמה( ויש בזה
אף חשש יוהרא )כי גם גברים לא חייבים ללבוש ד' כנפות ולחייב את
עצמם, רמ"א שם. ויש שהוסיפו לא ילבש(.
לעילוי נשמת מרת מרגלית זכריה בת ר' משה וטובה קלמר

כב' שבט
א. מנהג ליזום חיוב בציצית – מהתורה אין חייבים בציצית אם
לא לובשים בגד של ארבע כנפות, אלא שמפאת גודל מעלתה
של מצות הציצית, ששקולה כנגד תרי"ג מצוות, כתבו הפוסקים
שטוב ונכון שכל אדם, יזהר ללבוש בגד של ד' כנפות במשך
כל היום, לחייב את עצמו בציצית, ולזכות במצוה כה יקרה,
שעל ידה זוכה לזכור את כל המצוות ומבטל מעליו גזירות
קשות )לטוש"ע כד א מצופה מכל אדם לחייב את עצמו בציצית, אמנם
לרמב"ם ציצית ג יא "אין ראוי לאדם חסיד שיפטור עצמו ממצוה זו…". י"א
שהמתחמק ממצוה זו עלול להיענש בשעה שמתוחה מידת הדין בעולם,
מנחות מא א ע"פ תוס' שם ]אמנם לתוס' שבת לב ב הגמ' מדברת בלובש
ד' כנפות ללא ציצית[. י"א שהמתחמק ממצוה זו מנודה לשמיים, פסחים
קיג ב לתירוץ ב בתוס'(
ב. יש מעט פוסקים הסבורים, שהנמנע מלחזר אחר מצות ציצית
עובר ממש באיסור, כי מאחר שנהגו ישראל לחייב את עצמם
בציצית זה הפך למנהג מחייב )או"ז ס"ס קמ מצוה מדרבנן או מנהג
ישראל. אג"מ ד ד, מנהג ישראל(.

כג' שבט
א. חובת גברא/חובת הבגד – נחלקו הפוסקים האם מצות ציצית
היא חובת גברא )האיש( או חובת הבגד. למעשה אנחנו מיקלים
לשני הצדדים. כלומר בגד שלא לובשים כעת איננו חייב בציצית,
לגביו אנו אומרים שציצית היא חובת גברא, מאידך, אדם שלא
לובש בגד של ד' כנפות איננו מחויב )מצד הדין( בציצית, בזה
אנו אומרים שציצית איננה חובת גברא )מ"ב יז סק"ה. ציצית דומה
למזוזה שאין חייב בה אלא מי שיש לו בית, ודווקא אם הוא דר בבית(.
ב. אדם הלובש כמה טליתות, כגון טלית קטן וטלית גדול, או אפילו
כמה טליתות גדולים זה על זה, כל טלית וטלית חייבת בציצית
)שו"ע ח יב. אם לבשם ברצף בזה אחר זה, והיתה דעתו מתחילה על כולם,
עולה ברכה אחת לכולם, שו"ע שם( .

כד' שבט
א. זמן ציצית – המוקדם ביותר, כשיהיה בחוץ די אור להבחין בין
חוט התכלת שבציצית לחוט הלבן שבה )גמ' ברכות ט ב לגבי ק"ש,
רמב"ם ציצית ג ח קישר זאת גם לציצית, וכ"ד המלחמות, מאירי, שו"ע יח ג
וגר"א. תר"י הסתפקו האם זמן הברכה תלוי במכיר חברו בריחוק ד' אמות
או במשיכיר בין תכלת ללבן ]בין תכלת ללבן קודם במעט, פמ"ג[, אמנם
לרא"ש שיעורים אלו שווים ]דלא כרשב"א, ב"י סי' נח[ וכ"ד גר"א(. אמנם
י"א שכיון שלא כתוב "יום" בציצית אלא "וראיתם אותו" אין
צריך שיהיה יום גמור ודי בראייה שהיא מתחילה מעלות השחר
)מרדכי, מגילה ב( והאשכנזים סומכים על דעה זו בשעת הדחק
)לרמ"א יח ג אם לבש טלית לפני הזמן הנ"ל המנהג שמברך כבר מעלות
השחר, אמנם מהפמ"ג משמע שגם אם לבש לא יברך עד "משיכיר", מ"ב
סק"י. י"א שגם ספרדים יוכלו בשעת הדחק לברך מעלות השחר, כה"ח סק"כ(.
למעשה כשעה לפני הזריחה מבחינים בין תכלת ללבן )לגרי"מ
טיקוצ'ינסקי ב ד שעה קבועה, 60 דקות, ולכה"ח סקי"ח שעה זמנית. אמנם
י"א שהוא כ6 דקות לאחר עלות השחר ]פמ"ג סי' נח א"א סק"ב, בשילוב
סי' ל משב"ז סק"א[ וניתן לסמוך על דעה זו בשעת הדחק, יחוה דעת ב ח(.
ב. הזמן המאוחר ביותר לברך על הציצית, י"א שקיעה וי"א צאת
הכוכבים, וספק ברכות להקל )מטה אפרים שקיעה, מג"א צאת
הכוכבים, מ"ב יח סקי"ז(.

כה' שבט
א. ברכת הציצית – על טלית גדול מברכים: "בא"י אמ"ה אשר
קדשנו במצוותיו וציונו להתעטף בציצית". יש גורסים ב' בשווא
)לבוש סימן ח ה, ברכ"י שם סק"ד, מג"א, בא"ח, מ"ב סק"י, כה"ח סקי"ט
ויש גורסים בפתח )סידור האר"י ז"ל, ב"ח סי' כד, מו"ק סי' ח, שועה"ר
ח ב, סידור השל"ה, סידור הגר"א, מהרי"ץ ציצית ה, ערוה"ש ג(.
ב. ברכה על טלית קטן – נוהגים שלא לברך, ומכוונים לפוטרה
בברכת הטלית הגדול בשחרית. אמנם מי שאין לפניו טלית גדול
)או שפשט טלית קטן באמצע היום ורוצה לחזור וללובשו( ויש בטלית
קטן שיעור מינימלי )כנ"ל אמה על ב' אמות, ולכל הפחות אמה על אמה
וחצי( י"א לברך "להתעטף" כיון שאיננו רשאים לשנות ממטבע
הברכה )ברכות ס ב. ארחות חיים, תשב"ץ, שו"ע ח ו, גר"א( וי"א "על
מצות ציצית" כיון שאיננו מתעטפים ואסור לשקר, וכן המנהג
)נמוק"י, כלבו, רמ"א שם בשם המנהג, בא"ח בראשית ו, הרב עובדיה. שמא
איננו מקיימים מצוה כדבעי לכן הנוסח 'על מצות ציצית' שהוא מעין הודאה
כללית, ד"מ( ומדת חסידות להתעטף בטלית קטן כאשר רחבו
לקומתו, כמו שמתעטפים בטלית גדול, ואז יהיה רשאי לברך
"להתעטף" לכל הדעות )תה"ד מה, מהר"י אבוהב, שו"ע ח ג, וכן נהג
האר"י ז"ל ]שעה"כ דרושי הציצית ו[, וכ"פ מ"ב סקי"ז(.

כו' שבט
א. ברכה על טלית שאולה – אדם השואל טלית מחבר כדי לעבור
לפני התיבה או לעלות לתורה, יכול לברך עליה, שלשם כך
השאילה לו שיברך, וכיון שא"א לברך אלא אם תהיה שלו,
נחשב כאילו נתנה לו במתנה על מנת להחזיר )שו"ע יד ג-ד,
מ"ב סקי"א. ומי שרוצה לחוש לאחרונים שפקפקו על דין זה, או שיבקש
במפורש שזה יהיה מתנה על מנת להחזיר או שיכוון שלא לקנות( וכן
הדין במי שמתעטף בטלית של בית הכנסת, שעל דעת כן קנו
אותה, שכל מי שמתעטף בה תהיה קנויה לו )מ"ב סקי"א. אמנם
מי שאינו רוצה לברך, עדיף שייקח טלית מאחד המתפללים ולא משל בית
הכנסת, שיש אומרים שטלית הקהל קנויה לכל בני הקהל כדין שותפים(.
ב. טלית בתפילת ערבית או לסליחות – הואיל ונחלקו הפוסקים
אם לילה זמן ציצית או לא )רמב"ם ורא"ש כנ"ל( לכן המתעטף
בלילה אינו מברך )שו"ע יח א(. יש הנוהגים שלא להתעטף כלל
בטלית בלילה, אפילו ש"ץ, ובמקום שנוהגים להתעטף, י"א
שמוטב ליטול טלית מחבר ולא של ציבור שלא ייכנס לספק
ברכה, ויש שלא חששו לזה כלל, ובפרט לגבי ש"ץ שמתעטף
אפילו בטליתו.

כז' שבט
א. נשמטה הטלית או הסירה והחזירה – נשמטה מעל גופו הטלית
שלא במתכוון – אם נשמטה לגמרי, צריך לחזור ולברך עליה
כשמתעטף בה. אם לא נשמטה מגופו לגמרי, אפילו תופסה
בידו על הכתף, מסדרה עליו ואין צריך לברך )שו"ע ח טו(.
ב. הסיר את הטלית על מנת לחזור וללובשה, כשחוזר ולובשה –
לשו"ע )ח יד( מברך ולרמ"א אין מברך, כיון שלא הסיח דעתו
)י"א ראשון ברמ"א שם, וזה גם אם אין עליו טלית קטן, שלא כי"א שני
ברמ"א(, וכדברי הרמ"א פסקו כל האחרונים )כולל פוסקי ספרד(
משום ספק ברכות. ואם הסירה שלא מנת לחזור וללובשה
או ללובשה בעוד כמה שעות )גר"ז, בא"ח ביישוב מנהג האר"י ז"ל
שהיה מברך לאחר הטבילה, כיוון שהיה משתהה זמן רב בכוונותיו( וכן
אם הסירה על מנת ללבוש אחרת אפילו באופן מיידי )בא"ח,
כה"ח סקנ"ה( מברך עליה שנית. אם פשט טלית גדול בסתם,
בלי שום כוונה מוגדרת, אם יש עליו טלית קטן אין מברך )רק
בזה מודים לי"א השני ברמ"א, ב"ח, מ"ב(.

כח' שבט
א. ברכת שהחיינו – על טלית חדשה מברכים שהחיינו )שו"ע כב א(.
מעיקר הדין, אם היא ראויה ללבישה ויש בה ציצית כהלכתה,
מברך בשעת הקנייה )מג"א שועה"ר כב(, אבל מנהג העולם לברך
בפעם הראשונה שמתעטף בה, משום שהלבישה היא עיקר
ההנאה. )מאמר מרדכי, כף החיים(.
ב. אם לא ברך בעטיפה, יכול לברך כל זמן שהיא עליו בלבישה
הראשונה, ואם לא ברך בכל משך הלבישה הראשונה, שוב
לא יברך. אם רק מחדש את חוטי הציצית בבגד שכבר אצלו,
לא מברך שהחיינו )נו"כ(.

כט' שבט
א. אופן העטיפה – קודם שמברך יסתכל שחוטי הציצית כשרים,
שלמים )שו"ע ח ט( ומופרדים )"ציצית" לשון חוטים נפרדים, אביי מנחות
מב א, שו"ע שם ז(, כדי שלא יברך לבטלה. כשבא להתעטף פותח
את הטלית מקיפולה ומכין אותה לעיטוף, נעמד ואז מברך )שו"ע
ח א( תוך שהוא מסתכל בציצית )חיבוב מצוה, שו"ע כד ג( ומיד
מכסה בה גופו. ונכון שיכסה גם את ראשו בטלית )"להתעטף"
פירושו להתכסות, "כדרך שבני אדם מתכסים בכסותם ועוסקים במלאכתם,
פעמים בכיסוי הראש ופעמים בגילוי הראש", העיטור, טוש"ע ח ב(. יכוון
בהתעטפו לקיים מצות ציצית, שצונו הקב"ה להתעטף בה,
כדי שנזכור כל מצוותיו לעשותם, כמו שכתוב "למען תזכרו
ועשיתם את כל מצוותי" )שו"ע שם ח(
ב. יש מחמירים לעשות עיטוף גמור, ולהשליך ציציות ימין על
צד שמאלו לאחור, ואח"כ להשליך ציציות שמאל עליהן,
ולשהות כך שיעור הילוך ד' אמות, ואח"כ משלשלים את
הטלית על גופם )לדעת הגאונים "להתעטף", פירוש עטיפה גמורה,
כריכה סביב הצוואר, כדרך הישמעאלים. תה"ד, שער הכוונות ומג"א סק"ה
החמירו כדבריהם. אמנם כתבנו שאח"כ משלשלים את הטלית על גופם, כיון
שדעה א היא העיקר, והיש מחמירים, כוונתם לצאת ידי חובת שתי השיטות(.

ל' שבט
א. ציציות בחוץ/ בפנים – כתוב בתורה "וראיתם אותו וזכרתם
את כל מצוות ה' ועשיתם אותם" )במדבר טו לט(, כלומר מגמת
הציצית שנראה אותה, והפתיל תכלת שבה יזכיר לנו את
הרקיע ואת כיסא הכבוד, ואז נבוא לזכור את כל המצוות. על
פי זה פסק השו"ע )ח יא, כד א( שצריך ללבוש את ה'טלית קטן'
על בגדיו לראות את הציציות, אמנם בשם האר"י ז"ל מובא
ש'טלית קטן' עניינה להיות מוסתרת דווקא, וראיתם אותו
מקיימים בטלית גדול )שער הכוונות בדרושי הציצית ו, ברכ"י ח סק"ז(.
וכן נוהגים רבים מהספרדים ללבוש טלית מתחת לחולצה וגם
להכניס את הציציות לכיסים )יחוה דעת ב א(
ב. אמנם יש שביארו שכוונת האר"י ז"ל היא רק לגבי בגד ה'טלית
קטן' שהוא צריך להיות מכוסה אך הציציות צריכות להיות
גלויות, וכן מנהג האשכנזים )מג"א ח סקי"ג, מ"ב ס"ק כה- כו. גם
ספרדים הנוהגים להכניס ציציות, במקרים מסוימים כדאי לשקול הוצאת
ציציות כאשר הוצאתן תוסיף יראת שמיים ושמירה מפני סביבה לא מתאימה(.

א' אדר
א. כבוד הציצית – אין להשתמש בחוטי הציצית בזמן שהם קשורים
בטלית לשום תשמיש, כגון לקשור בהם דברים )שו"ע כא א(. כמו
כן, יש להיזהר שהציציות לא תגררנה על הארץ )שו"ע שם ד. הן
משום ביזוי מצוה ]האגור, ב"י, לבוש[ והן מחשש שתקרענה ותפסלנה]כה"ח
סקי"ח, מ"ב סקי"ח[( וכל שכן שיש להיזהר לא לדרוך עליהן )לרוקח
אין ביזוי בגרירה על הארץ אלא אם דורכים עליהן, מאמ"ר אות ד(. י"א
שהיושב על ספסל ייזהר לא לשבת על גופה של טלית )גינת
ורדים, שת"ז כד סק"י, כה"ח כד כד(.
ב. טלית או ציציות שבלו –אין לבזות טלית שבלתה, כגון להשליכה
לאשפה או להשתמש בה בתשמיש מגונה )מגבת לניגוב הגוף וכד'(,
אלא מצניעה בחוץ והיא בלה מאליה. ולגבי פתילי הציצית
– י"א שניתן להשליכם לאשפה )שו"ע כא א. ללבושי שרד כוונתו
לציצית שבבגד, אך ציצית שבטלית המיוחדת למצוה אסור לבזותם ק"ו
מטלית( וי"א שדינם כדין תשמישי מצוה, שאין צריך לגונזם אך
גם אסור לבזותם )כלבו, רמ"א א'( ורשאי לעטוף אותם בשקית
ולהניחם בפח בכבוד, ויש שמצריכים גניזה )מהרי"ל, רמ"א ב'(.
למעשה ההלכה כדעה ב', והמחמירים לגונזם תבוא עליהם
ברכה )רמ"א שם, ברכ"י , כה"ח ס"ק א-ב(.

ב' אדר
א. ציצית בשירותים – מותר להיכנס לשירותים עם הציצית כשהוא
לבוש בה, שהרי נצטווינו להטיל אותה על בגדנו, ולא יעלה על
הדעת שלא נוכל להיכנס עם בגדים לשירותים )רמב"ם ציצית ג
ט, טוש"ע כא ג( ומידת חסידות להכניס בשירותים את הציציות
למכנסיים )לחוש לדברי הט"ז סק"ג, ובא"ח בראשית ח(.
ב. נהגו ישראל שלא להיכנס עם 'טלית גדול' לשירותים, ואע"פ
שמותר מצד הדין להיכנס עם ציצית לשירותים, כיון שה'טלית
גדול' יועדה למצוה נהגו חומרה בדבר )ט"ז סק"ג, מ"ב סקי"ד,
כה"ח סקי"ג(.
לעילוי נשמת מאיר בן אברהם וגיטל

ג' אדר
א. מעלין בקודש )ציצית ואח"כ תפילין( – מי שיש לפניו טלית
ותפילין, מתעטף בטלית תחילה ולאחר מכן מניח תפילין,
משום 'מעלין בקודש', הואיל והטלית היא בגד של מצוה אך
התפילין יש בהן גם מצוה וגם קדושה )שו"ע או"ח כה א. וגם מפני
שהציצית תדירה יותר מהתפילין שמתעטפים בה גם בשבת וגם ביו"ט,
נמוק"י(. אבל אם כשבא ללבוש הטלית פגש בתפילין תחילה,
צריך להקדימן, ש"מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה". לכן יש
להיזהר להניח את הטלית בכיס באופן שיפגע בה תחילה,
כגון על התפילין או לפניהם )שו"ע שם. לרוב האחרונים ]ט"ז, א"ר,
מאמ"ר, נה"ש, קצש"ע ועוד[ גם כאשר נגע בתפילין כשהן בכיסן יש איסור
של מעבירין על המצוות, שלא כמג"א סק"א. לדעת האר"י ז"ל כשם שהפוגע
בתפילין של ראש תחילה מניח קודם של יד, כיון שהסדר הכתוב בתורה
דוחה איסור העברה על המצוות, אף הפוגע בתפילין לפני טלית אעפ"כ
יניח טלית תחילה, אחרת הורס את הסדר, שלא כשו"ע ]כה"ח סק"ז[(.
ב. מצוה מן המובחר להתעטף בטלית ולהניח תפילין בביתו, וילך
מעוטף ומעוטר במצוות מביתו לבית הכנסת )זוה"ק ואתחנן, שו"ע
כה ב, מג"א סק"ג(, ואם לא מתאפשר )הרחוב מטונף וכיוצא בזה( טוב
שיניחם לפני כניסתו לבית הכנסת, בחצר או במבואה )מג"א
סק"ד, כה"ח סקט"ז(.

ד' אדר
מצות תפילין
א. גדר מצות תפילין – בארבעה מקומות בתורה צוונו שניתן אות
על היד ועל הראש )שמות יג פס' ט, שם פס' טז, דברים ו ח, שם יא
יח(. אותות אלו צריכים להיות קשורים על היד )"וקשרתם…על
ידך"( ומהודקים לראש. היד האמורה הינה היד החלשה )"ידכה",
יד כהה(. התורה מכנה את האות שעל הראש בשם "טטפת",
שתרגומו "תפילין" )אונקלוס(, חז"ל כינו את שתי האותות "תפילין"
וביחיד "תפילה" )תפילין לשון פיתול וויכוח. הוכחה ]תוס'[ או פלילים
ועדות ]טור[ שהשכינה שורה עלינו וי"א לשון תפילה ]הערוך[(.
ב. מבנה התפילין – קבלו חז"ל הלכה למשה מסיני, שמדובר בשני
בתים בצורת ריבוע )קציצה( העשויים מעור בהמה טהורה
)מהמותר בפיך, מין המותר בפיך, אפילו מנבלת בהמה טהורה(, שהוכנסו
לתוכם ארבע פרשיות )טט=,2פת=2( שבהן מוזכרת המצוה, כאשר
מתחת לריבועים ישנו בסיס )תיתורא עליונה, תיתורא תחתונה( עם
נקב בקצהו )מעברתא( דרכו עוברות רצועות עור שחורות.

ה' אדר
א. המשך מבנה התפילין – תפילין של ראש – מחולקות לארבעה
תאים והפרשיות בארבעה קלפים נפרדים. על הקציצה משני
עבריה כתובה האות 'ש', כאשר בצד הימני היא כתובה עם
ארבע רגליים ובצד השמאלי עם שלוש רגליים. הקשר של
רצועת הראש צריך להיות בצורת אות דל"ת )יש נוהגים ממש צורת
דל"ת וי"נ בצורת ריבוע(. אורך רצועת התפילין של ראש מעיקר
הדין – משמאל עד סוף החזה ומימין עד הטבור, ורוחבה לכל
הפחות כאורך גרעין שעורה ),9 10 מ"מ, שו"ע כז יא(.
ב. תפילין של יד – תא אחד, ובו ארבעת הפרשיות כתובות על גבי
קלף אחד. אורך הרצועה של יד – כדי שיכרוך על הזרוע ז'
כריכות וגם יגיע לכרוך על האצבע שלש כריכות, ורוחבה כנ"ל

ו' אדר
א. סדר הנחת הפרשיות בתפילין – נחלקו הראשונים באיזה
סדר מונחות הפרשיות בתפילין: לרש"י ורמב"ם )תפילין ג ה(
ורוב הראשונים – לפי הסדר שכתובות בתורה: קדש לי, והיה
כי יביאך, שמע, והיה אם שמוע )"הוויות כסדרן"(. סדר זה הוא
מימין לשמאל ביחס למי שעומד מול המניח תפילין ומתבונן
בו )אביי מנחות לד ב. לגבי המניח עצמו, סדר זה הוא משמאל לימין(
לרבינו תם – קדש לי, והיה כי יביאך, והיה אם שמוע, שמע
)'הוויות באמצע'. עוד ב' שיטות: ראב"ד כמו ר"ת רק הפוך, שימושא רבה
כמו רש"י רק הפוך(.
ב. למעשה, ההלכה כרש"י ורמב"ם )שו"ע לד א(. י"א שירא שמיים
ראוי שיניח שני זוגות כשתי השיטות )לרא"ש תפילין סי' ה מספק,
ולשו"ע ממידת חסידות, ורק למפורסם בחסידות( כאשר רוב המחמירים
מניחים של רש"י ולאחר מכן מחליפים לשל ר"ת, ויש שמניחים
אותן יחד על הראש )לב"ח וט"ז צריך לכוון שרק אחת מהן מצוה שלא
יעבור בבל תוסיף, ולמג"א וגר"א א"צ(. ויש שנהגו שלא להניח אלא
של רש"י )שו"ת רשב"א ]המיוחסות[ רלד, גר"א(.

ז' אדר
א. מקום הנחת תפילין של יד – בחלק העליון של הזרוע בין
הכתף למרפק, על החלק התפוח, כשהקשר שבצורת יו"ד לצד
הגוף, התפילה עצמה גם נוטה מעט פנימה והמעברתא לכיוון
הכתף )שו"ע כז א,ב,ג(. מניחים תפילין על היד החלשה )"ידכה",
יד כהה( כלומר ימניים יניחו על יד שמאל, ושמאליים מניחים
על יד ימין. שמאלי שקיבל תפילין של ימני, או ימני שקיבל
תפילין של שמאלי, מוטב שהקשר יהיה בצד הפנימי אע"פ
שהמעברתא תפנה החוצה )כה"ח כז סקי"א(.
ב. מי ששולט בשתי ידיו בשווה – יניח בשמאל כל אדם. מי שעושה
חלק מהמלאכות רק בשמאל וחלקן רק בימין – הולכים אחר
היד שכותבת, והיא תהיה מוגדרת היד החזקה, ויניח על השנייה.
הטעם, כיון שיד כהה שעליה מניחים תפילין אין הכוונה ליד
החלשה יותר פיזית, אלא ליד עם פחות כוח שליטה )שבד"כ
זה מתבטא גם בכוח הפיזי(, כיון שיד עם פחות שליטה היא פחות
עיקרית. ובמלאכת הכתיבה כיון שנדרש דיוק רב, הדבר הכי
מתבטא )שו"ע שם ו בי"א בתרא, וכ"פ רמ"א(.
לעילוי נשמת אסתר בזק )בת הרב יחיאל עמנואל ופרידה שרשבסקי(

ח' אדר
א. מקום הנחת תפילין של ראש – התפילין צריכות שלא לעבור
מקדימה את מקום צמיחת השיער, ולמי שכבר אין שיער,
שלא תעבורנה את מקום צמיחת השיער שהיה לו בעבר,
וצריך להיזהר בזה מאד, כי רבים מניחים מתחת למקום הנכון
ומפסידים מצות תפילין של ראש. ומאחור שלא תעבורנה
את המקום שמוחו של תינוק רופס. וצריך שתהיינה באמצע,
מכוונות כנגד בין עיניו.
ב. וכן הקשר מאחור, יהיה באמצע העורף, לכתחילה על העצם
הבולטת והגומה שתחתיה, ובדיעבד צריך שיהיה במקום
שער )שו"ע כז ט,י(.

ט' אדר
א. סדר קדימה בהנחת תפילין – הנחת תפילין של יד קודמת
להנחת תפילין של ראש משום גזירת הכתוב: "וקשרתם לאות
על ידך והיו לטוטפות בין עיניך" שזה הסדר דווקא )וכן מ"והיו
לטטפת בין עיניך", כשיהיו בין עיניך יהיו שתיים(, ולכן אפילו 'פגע'
בשל ראש תחילה יניח של יד ואחר כך של ראש )שו"ע כה ו(
כיון שהכלל 'אין מעבירין על המצוות' דוחה הקדמת ציצית
לתפילין שהיא אסמכתא בעלמא, אך לא הקדמת תפילין של
יד לשל ראש שמבוארת בלשון הפסוק )גור אריה הלוי כה סק"א(
ב. אמנם, לכתחילה ייזהר לתת סימן חיצוני מה של יד ומה של
ראש, או לסדרן בכיס באופן שכשיפתח את הכיס 'יפגע' בשל
יד קודם, שלכתחילה גם בתפילין אין להעביר על המצוות.

י' אדר
א. ברכת התפילין – ספרדים מברכים על תפילין של יד "להניח
תפילין" ופוטרים בברכה זו גם את תפילין של ראש )שו"ע כה ה(.
לעומתם האשכנזים מברכים שתי ברכות, על של יד "להניח"
ועל של ראש "על מצות תפילין", וטוב שיאמרו לאחריה "ברוך
שם כבוד מלכותו לעולם ועד" )רמ"א שם(. גם לספרדים, אם
דיבר בין תפילין של יד לשל ראש שלא מעניין הברכה, מברך
על של ראש "על מצות" )שו"ע כה ט,י(,
ב. תפילין של יד ושל ראש כל אחת מהן מצוה בפני עצמה ואין
אחת מעכבת את חברתה, לכן מי שהייתה לפניו רק תפילה
אחת יניחנה בברכה. ספרדי יברך על של יד "להניח" ועל של
ראש "על מצות" )שו"ע כו ב( ואשכנזי יברך על של יד "להניח"
ועל של ראש את שתי הברכות )רמ"א שם. מי שטעה ובירך על של
יד על מצות ועל של ראש להניח – לא חוזר. מי שהניח בטעות קודם תפילין
של ראש ואז נזכר – אין צריך לחולצן, וילבש לאחריהן תפילין של יד, ר"י
מולכו, ט"ז, א"ר ועוד, שלא כאבודרהם(.
לעילוי נשמת יצחק בן איילה

א. מניח תפילין כמה פעמים ביום – מי שחולץ תפיליו וכעבור
זמן ממושך חוזר ומניחן – מברך כל פעם מחדש )שו"ע כה יב(.
ב. הסיר את תפיליו ביודעין על מנת להחזירן מיד, כשמחזירן –
לשו"ע חוזר ומברך )כה יב, וכן מנהג תימן, שועה"מ ט כא( ורוב
הפוסקים חולקים עליו )תה"ד, רמ"א כה יב, ב"ח, ט"ז, וכ"פ חס"ל,
בא"ח, כה"ח כה סקע"ח, שלא כשו"ע שם, כי אומרים סב"ל נגד השו"ע(
ואם נשמטו לו לאונסו –לשו"ע ועוד )שם( חוזר ומברך, ויש
חולקים )של"ה ואחרונים(. ואם הסירן על מנת להיכנס לשירותים
– לשו"ע ורוב הפוסקים יברך שנית, שכיון שמצד הדין אסור
להיכנס עמהן לשירותים )בשונה מטלית( הכניסה לשם נחשבת
הפסק גמור )עול"ת, ט"ז, ח"א, קצש"ע, שועה"מ ט כא( ומעט חולקים,
ומודים רק אם בית הכסא נמצא בריחוק מקום )מג"א כה סקכ"ב,
פמ"ג. ויברך בלא שם ומלכות ויהרהר שם ומלכות, בא"ח. כה"ח סקע"ח(.
לעילוי נשמת הלן בת רחל ויעקב

יב' אדר
א. אופן ההנחה – תחילה יניח את התפילין במקומן, שלא תהיה
שהייה ארוכה בין ברכה לקשירה, ולפני שמהדק את הקשירה
יברך על התפילין, ומיד לאחר הברכה יהדק ויקשור, ובכך
מקיים "עובר לעשייתן" )שו"ע כה ח(. ספרדים מניחים תפילין של
יד בישיבה ושל ראש בעמידה, אשכנזים מניחים את שתיהן
בעמידה )רמ"א כה יא(.
ב. חציצה – ייזהר שלא יהיו שום חוצצים בין התפילין לידו או
לראשו )שו"ע כז ד( אמנם חציצה ברצועות לא מעכבת )רמ"א
שם. ומנהג תימן שמעכב, שת"ז, שועה"מ ט יג(.

יג' אדר
א. מעיד עדות שקר – צריך שיהיו עליו תפילין, לכל הפחות, בשעת
קריאת שמע ובתפילת עמידה, ומי שקורא שמע ללא תפילין
נראה כמעיד עדות שקר בעצמו )ברכות יד ב, שו"ע כה ד. י"א
ש"בעצמו" מתייחס אליו, שכשאומר וקשרתם לאות על ידך והיו לטטפת
בין עיניך, ללא תפילין, הרי זה משקר, תר"י, וי"א ש"בעצמו" מתייחס לקב"ה,
שכביכול הוא מעיד ח"ו על ה' שאיננו אחד שהרי תפילין הן עדות שה' אחד
והוא איננו מניחן, ב"ח ברש"י(.
ב. אם אין לפניו תפילין, ימתין עד שיגיעו לו תפילין ולא יקרא ק"ש
או יתפלל בלעדיהן, ואפילו יצטרך להפסיד תפילה במניין
לשם כך )מג"א סו סקי"ב, גר"ז, שת"ז שם סקכ"א(, אמנם אם עומד
לעבור זמן ק"ש או תפילה, יקרא ויתפלל ללא תפילין ואח"כ
כשיבואו לפניו תפילין יניחן )כה"ח סקכ"ח, מ"ב סקי"ד(.

יד' אדר
פורים
א. התהפכו הרצועות – צריך להיזהר שהצד השחור ברצועות
יהיה כלפי חוץ )מנחות כה א( ומסופר בגמרא )שם( שרב הונא
התהפכו לו הרצועות וישב ארבעים תעניות בכדי לכפר על
כך. ונחלקו הפוסקים האם יש חובה לשבת בתענית על עוון זה
)נחלקו הגאונים האם זו ר"ה התענה ממידת חסידות או שחובה להתענות
פעם א' ור"ה ממידת חסידות התענה מ' תעניות, ב"י סי' כז(. למעשה אין
חובה )רמב"ם, טוש"ע כז יא(, וזהו בגדר מידת חסידות )גר"ז, מג"א
סקי"ז(. אמנם י"א שראוי לירא שמיים לתקן זאת ע"י סיגוף
מועט, כגון שימעט בכמות מאכלו באותו היום או באיכותו
)שיאכל באותו היום רק פעם אחת סעודה מועטת או שיאכל פת חריבה,
או שייתן צדקה, יפה ללב סק"ז, כה"ח סקמ"ט. אמנם השל"ה פסק שצריך
להתענות דווקא אם של ראש התהפכה, וח"א כלל יד אות יב קצשו"ע י יד
ובא"ח חיי שרה ג פסקו שנכון שכל אדם או יתענה או ייתן צדקה(.
ב. כל האמור הוא דווקא כשהתהפכה הרצועה המסובבת את
הראש, או זו שכורכת את קציצת התפילין של יד לזרוע, ודווקא
כשלא הבחין מיד שהתהפכה, ונותרה זמן ממושך הפוכה
)מג"א סקי"ז, ברכ"י, מאמ"ר סק"ט נפסקה הרצועה – אחר אורך ב' טפחים
אחרי הקשר, יכול לסמוך על קשירה או תפירה )בגידים( ולהניחן בברכה,
עד שיוכל להחליף לרצועה שלמה. אם נפסקה הרצועה בתוך השיעורים
האלה, בינתיים יקשור או יתפור )אפילו בחוט( כדי לא ליבטל לגמרי מתפילין
אך לא יברך עליהן(.

טו' אדר
פורים דמוקפין
א. סדר חליצת תפילין – הפוך מסדר הנחתן, תחילה של ראש
ואח"כ של יד, לפי שנאמר: "והיו לטטפת בין עיניך", כל זמן
שבין עיניך יהיו שתיים )שו"ע כח ב. אין לברך בחליצתן "ושמרת
חוקיו", שו"ע כט א(. של ראש חולץ בעמידה ושל יד בישיבה
)שו"ע שם, מג"א סק"ג(.
ב. יש להיזהר בעת הנחת התפילין וחליצתן שלא ישהה בגילוי
ראש, ובפרט כשהוא בבית הכנסת. כמו כן, אין לחלוץ תפילין
בפני רבו המובהק )מ"ב לח סקל"ה( ולא בפני ס"ת, לפני שהכניסו
אותו לארון, מפני שיש ביזוי כלפיהם בגילוי ראשו לפניהם.
אמנם אם יאפיל בטליתו על ראשו ומצחו יהיה מותר )שו"ע
כה יג, מג"א, כה"ח סקצ"ג(.
לעילוי נשמת בייא דוכן בת זיירא וחיים נקש

טז' אדר
א. זמן תפילין – זמן הנחתן בבקר משיראה את חברו, הרגיל עמו
קצת, בריחוק ד' אמות ויכירנו. סימן לדבר "וראו כל עמי הארץ
כי שם ה' נקרא עליך" )שו"ע ל א, ב"י בשם ר' יונה, ט"ז סק"א(.
ב. תפילין בלילה – י"א שמהתורה לילה איננו זמן תפילין )רמב"ם
תפילין ד י, האר"י ז"ל שער הכוונות דרוש ה תפילין( ולרוב הפוסקים
לילה זמן תפילין, אלא שחז"ל גזרו לא להניחן בלילה שמא
ישכח ויישן בהן )תוס', רא"ש, טוש"ע ל ב, מג"א סק"א( ואיסור השינה
בהן מחשש שיפיח ויבואו לידי בזיון )ב"י סי' מד, ט"ז ל סק"ג(. מי
שלא הספיק להניח תפילין במשך היום – בדיעבד רשאי להניחן
בבין השמשות )ספק דאורייתא לחומרא, פמ"ג א"א סק"ז, מ"ב סק"ג.
אמנם למג"א מותר לכתחילה( וללא ברכה, וטוב שיהרהר ברכה.

יז' אדר
א. המשך תפילין בלילה – לסוברים שלילה זמן תפילין וחז"ל הם
שגזרו שלא להניח בלילה – גזירת חז"ל הייתה על הנחה בלילה
דווקא, אך מי שהניחן ביום, רשאי להישאר איתן כל הלילה,
ולמעשה אע"פ שזה מותר אין מורין כן. אמנם מי שנשאר עם
התפילין עליו בכדי לשומרן, כי אין לו מקום אחר להניחן, דבר
זה מותר ואף מורין כן )שו"ע ל ב(.
ב. כמו כן, מי שהשכים בבקר וצריך לצאת לדרך, ואח"כ יקשה
עליו להניח תפילין בדרך, רשאי להניחן לפני שיוצאים לדרך
)שו"ע שם ג( אפילו לפני עמוד השחר )מ"ב ל סקי"א( כיון שאחר
השכמה אין חשש שיחזור לישון, וכשיגיע זמן תפילין ימשמש
בהן ויברך )שו"ע שם, מ"ב שם סקי"ב(

יח' אדר
א. תפילין אחר תפילת ערבית – יש מי שאומר, שאם התפלל
ערבית מבעוד יום לפני שהספיק להניח תפילין באותו היום,
שוב אינו רשאי להניחן, כי לגביו נחשב שכעת לילה )שו"ע ל
ה(, אמנם למעשה, האחרונים חולקים, וכל עוד שלא הגיע זמן
צאת הכוכבים רשאי להניחן, אפילו אם התפלל ערבית, אך
ללא ברכה )א"ר סק"ה, פמ"ג מש"ז ז, מ"ב , כה"ח סקי"ח(.
ב. תפילין בשבת ויום טוב – תפילין נקראו אות )"והיה לך לאות
על ידך", "והיה לאות על ידכה", "וקשרתם לאות על ידך", "וקשרתם אותם
לאות על ידכם"( ושבתות וימים טובים גם נקראו אות, ולכן הנחת
תפילין לא נצרכת בימים אלו. נחלקו הפוסקים, האם אין חובה
בימים אלו בהנחת תפילין, אך מי שירצה להניח בהם רשאי
)תוספות ביצה טו א( או שההנחה בהם אסורה, כיון שימים אלו הם
אות של ה', ותפילין אות שלנו, וכאשר יש אות מצד ה' ואתה
בא ומוסיף עוד אות משלך יש בזה זלזול באות של ה' )מדרש
הנעלם, ב"י או"ח סי' לא( ולמעשה נפסק שאסור )שו"ע או"ח לא א(
לעילוי נשמת אסתר בלה בת בן ציון ורייזל

יט' אדר
א. תפילין בחול המועד – לשו"ע )לא ב, וכ"ד הזוה"ק, האר"י ז"ל
בשעה"כ דרוש ב, ביאור הגר"א סק"ד( גם בחול המועד אסור להניח
תפילין, מאותו טעם שאסור להניח ביו"ט )כיון שהוא אות, עיין
לעיל(, אמנם הרמ"א )שם( כותב שמנהג אשכנז להניח תפילין
)של רש"י ולא של ר"ת, פמ"ג( גם בחול המועד עם ברכה, אלא
שמברכים בלחש )בגלל המחלוקת(, ולט"ז כיון שזו מחלוקת,
וברכות אינן מעכבות, מוטב להניח ללא ברכה )ומי שנוהג להניח
שלא ישנה ממנהגו, מ"ב לא סק"ח(. ויש שמניחין אותן בביתם משום
לא תתגודדו )עיין ברמ"א לא ב, מ"ב סק"ח(
ב. מי שנוהג להניח יכוון במחשבתו: "אם אני מחויב להניחן הרי
זה לשם מצוה, ואם לא אין זה לשם מצוה", בכדי להינצל מ'בל
תוסיף' )מ"ב לב סק"ח(

כ' אדר
א. שהחיינו – נחלקו הפוסקים האם לברך שהחיינו על תפילין
חדשות – לדעת הרמב"ם )ברכות יא, וכ"פ הט"ז( מברכים, אך הטור
והשו"ע )או"ח סי' כב, וכ"פ החיד"א, מאמ"ר, יחוה דעת ב לא( השמיטו
דין זה, והזכירו רק שמברכים 'שהחיינו' על טלית חדשה.
וביאר הבית יוסף, שרק על מצוות המתחדשות מזמן לזמן
מברכים שהחיינו )לדוג' נטילת לולב(, אמנם על טלית מברכים
למרות שאינה מתחדשת מזמן לזמן מטעם אחר, כיון שהיא
בגד חדש לכל דבר. למעשה לא מברכים שהחיינו על תפילין
מספק, אמנם ראוי להחמיר ולברך על בגד או פרי חדש ולכוון
לפטור את התפילין.
ב. כיס )=נרתיק( תפילין – כיס המשמש רק לתפילין אסור לשים
בו דברי חול )ברכות כג(. אם מייעד או מתנה מראש שישתמש
בו גם לדברי חול, או שבפועל השתמש בו כבר גם לדברי
חול – מותר )שו"ע ורמ"א מב ג( כיס המיועד גם לטלית, ולא רק
לתפילין, נחשב שמשמש גם לדברי חול.

כא' אדר
א. היסח דעת – מצוה מן המובחר שתהא דעתו תמיד על התפילין,
אבל בתפילה ובלימוד יכוון לבו בתפילה ובלימוד, ואין זה
היסח דעת, אלא קירבת אלהים ויראת שמי
כב' אדר
א. תפילין )או טלית( של חברו ללא רשות – אדם שהגיע לבית
הכנסת בלא תפילין )וה"ה טלית(, ורוצה לקחת של מישהו אחר
בלא ידיעתו – רשאי לעשות כן, ולברך עליהן, שאנו אומרים 'נוח
לאדם שתיעשה מצוה בממונו', בדבר שאינו עשוי להתקלקל.
אך אין לעשות כן בדרך קבע )שו"ע יד ד(. מותר לברך על תפילין
שאולות )שואל שלא מדעת לא ייחשב גזלן כי נוח לו לאדם שיעשו מצוות
בממונו( אך לא על גזולות )שו"ע כה יב. ומשמע שאפילו היה ייאוש
ושינוי רשות, שלא כב"י(
ב. אין להוציא את התפילין )וה"ה טלית( למבנה אחר. כשמניחן
ייתן דעתו לשים לב ולזכור איך הן היו מקופלות, כדי שיוכל
לקפל אותן באופן דומה, כשיחלוץ אותן. אמנם גם אם אינו
זוכר בדיוק את אופן הקיפול, צריך לחזור ולקפלן אחר שמסיר
אותן, גם אם זה יהיה קיפול שונה )שם ; פמ"ג ; גר"ז(. אם הוצרך
לשנות את גודל התפילין של ראש יחזיר לגודלן הראשון, וטוב
למדוד אותן ולכוון מידתן לפני שמברך על התפילין.

כג' אדר
פסוקי דזמרה
א. שבח פסוקי דזמרא – חכמינו ז"ל, כשבאו ללמד אותנו מה
הוא סדר של תפילה, אמרו בגמרא )ברכות לב ; שבת קיח:( שאדם
צריך להקדים לשבח את הקב"ה ואח"כ לבקש את בקשותיו.
ואמרו אשרי חלקו של מי שגומר את ה'הלל' של פסוקי דזמרה
בכל יום בכוונת הלב, שהם מזמור 'תהלה לדוד' ומזמורי 'הללויה'
שאחריו עד סוף ספר תהלים.
ב. תהלה לדוד – עוד אמרו כי האומר 'תהלה לדוד' ג' פעמים בכל
יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא, כיון שהוא מסודר לפי
הא"ב, וגם מפני שיש בו "שבח הכנת מזון לכל חי" )לשון רש"י
בפסוק "פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון". וכבר נהגו בכל
קהילות ישראל לאמרו ג' פעמים בסדר התפילה: בשחרית
פעמיים, הראשון לפני העמידה, בפסוקי דזמרא, והשני לאחר
העמידה, לפני 'ובא לציון', והשלישי, במנחה, לפני תפילת
העמידה )ברכות לב, שבת קיח, רש"י(. ומקדים לפני המזמור ג'
אשרי )אשרי יושבי ביתך, אשרי העם שככה לו, אשרי העם שה' אלהיו(

כד' אדר
א. ברוך שאמר, ישתבח )ברכות פסוקי דזמרא( – חכמים תקנו ברכה
לפני פסוקי דזמרא וברכה לאחריהם, ולכן אין להפסיק בדיבור
מ"ברוך שאמר" ואילך עד לאחר "ישתבח". אמנם מזמורים
אלו אינם חמורים יותר מפרשיות שמע וברכותיה, ולכן לעניין
הפסק בדיבור, עניית אמן ודברים שבקדושה – אמצע מזמור
דינו כ'אמצע פרק', ובין מזמור למזמור דינו כדין 'בין הפרשיות'.
)שו"ע או"ח נא(
ב. מזמור לתודה – יש לקרוא מזמור זה בנגינה ונעימה, על פי
האמור במדרש )ויקרא רבה ט,ז( שכל השירות עתידות ליבטל
חוץ ממזמור לתודה. )ארחות חיים ברכות כו ; שו"ע נא,ט(

כה' אדר
א. פותח את ידך – כאמור, עיקר מה שתקנו לומר מזמור 'תהלה
לדוד' הוא משום הפסוק "פותח את ידך" – שהקב"ה משגיח
על בריותיו ומפרנס את כולן )"שבח הכנת מזון לכל חי", רש"י(,
וצריך לכוון בו מאד, ואם לא כיון צריך לחזור ולאמרו. אם
זמנו דחוק יחזור רק על הפסוק, ואם אינו דחוק יאמר ממנו
עד סוף הפרק. )שו"ע, או"ח נא,ז ; חיי אדם(.
ב. שירת הים – יאמרנה בשמחה ובכוונת הלב, וידמה בדעתו כאילו
באותו היום עבר בים, והאומרה בשמחה מוחלים לו עוונותיו,
ועל זה אמרו בזוהר )שמות קלב.( שהאומר שירה בעולם הזה
זוכה ואומרה לעולם הבא.

כו' אדר
א. הגיעו לפניו טלית ותפילין באמצע פסוקי דזמרא – י"א שרשאי
להניחן באמצע פסוקי דזמרא עם ברכה )תשו' רמב"ם פאר הדור,
סי' קמז(, וי"א שרשאי להניחן בין הפרקים, אך לא באמצעם )שו"ע
נג ג ע"פ מ"ב סק"ה, מהר"י בנימין, ברכ"י סק"ד( וי"א שאם אינו דחוק
לענייניו, עדיף שימתין מלהניחן עד לאחר ישתבח, ויניח בין
ישתבח ליוצר ויברך שם )מהר"א הלוי ]גו"ר א"ח א נא[, כה"ח נג סק"ז(.
ב. אין לשהות בשתיקה בין פסוקי דזמרא לישתבח, אלא ימתין
מעט קודם, כדי שיישארו לו כמה פסוקים, שיוכל לסמוך
להם את ברכת ישתבח. אבל אם גמר פסוקי דזמרא יברך
מיד ברכת ישתבח.

כז' אדר
א. סמוך לישתבח ואין מניין – אם מגיעים סמוך לישתבח ורואים
שעדיין אין מניין, ימתינו מעט קודם, כדי שיוכלו לומר 'ישתבח'
יחד עם הקדיש, ועל כל פנים שליח הציבור ימתין מלומר ג'
פסוקים אחרונים או יותר. אם גם הש"ץ גמר פסוקי דזמרא
וממילא הוא הוצרך לומר מיד ישתבח, יחזור הש"ץ שלושה
פסוקים מפסוקי דזמרא לפני שאומר את הקדיש. )כלבו, רמ"א נג,ג(
ב. תפילה כסדר – עיקר גדול בתפילה הוא סדר התפילה, ועם זה,
זמנה, כוונתה והיותה עם הציבור. לכן החכם עיניו בראשו,
להקדים ולהגיע בזמן המספיק לו להתפלל בכוונה את כל סדר
התפילה, כדי שיגיע לקריאת שמע ותפילה יחד עם הציבור.
לעילוי נשמת אפרים פרידמן בן אוה ויחיאל מרדכי

כח' אדר
א. דילוגים בפסוקי דזמרא – אדם שנכנס באיחור לבית הכנסת,
ורואה שאם יתפלל כסדר לא יספיק להגיע יחד עם הציבור
לתפילת שמונה עשרה, ידלג על פסוקי דזמרה כפי הצורך
)כדלקמן(, כדי שיתפלל שמונה עשרה יחד עם הציבור, ואחרי
התפלה ישלים את פרקי פסוקי דזמרא ללא הברכות )רב עמרם
גאון, שו"ע או"ח נא(. אמנם על ק"ש וברכותיה אין לדלג בכדי
להספיק להגיע לתפילה במניין, כיון שסמיכת גאולה לתפילה,
בתפילת שחרית, עדיפה מתפילה במניין )שלא