יום ראשון – א  ניסן – ראש חודש

אדם נדיב לב שנותן יותר ממה שראוי לו לתת, או אדם שאין לו ודוחק עצמו מאוד לתת, בכדי שלא יתבייש – אסור לגבאי לתבוע ממנו צדקה .וגבאי שמכלימו ושואל ממנו,  עתיד הקב”ה להפרע ממנו,  שנאמר “ופקדתי על כל לוחציו” )רמב”ם שם ז יא.(

עני שהוא קרוב משפחה, הרי הוא קודם לעני אחר. והקרוב קרוב קודם ,כלומר, ככל שהוא יותר קרוב הרי הוא קודם לקרוב אחר, ולכן אביו ואמו של אדם קודמים לכל קרוב אחר, ואחריהם בניו ובנותיו, ואחריהם אחיו ואחיותיו. ובעניים שאינם קרובי משפחתו, עניי ארצו קודמים לעניי ארץ אחרת, ועניי עירו קודמים לעניי עיר אחרת, ועניי הרחוב בו הוא גר קודמים לעניי רחוב אחר )שם ז יג, חז”ל ואחרונים.(

 יום שני – ב  ניסן

מותר לאדם לזון גרושתו,  ומצוה היא יותר מבשאר עני שנאמר:

‘ומבשרך לא תתעלם’, ובלבד שלא יהא לו עסק עמה, רק יזון אותה על ידי שליח )רמ”א אבן העזר קיט ח.(

חייבים אנו להזהר במצות צדקה יותר מכל מצות עשה, שהצדקה סימן לצדיק זרע אברהם אבינו,  שנאמר: “כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו לעשות צדקה”, ואין כסא ישראל מתכונן ודת האמת עומדת אלא בצדקה, שנאמר “בצדקה תכונני”,  ואין ישראל נגאלים אלא בצדקה שנאמר “ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה” )רמב”ם מתנות עניים י א.(

 

 יום שלישי – ג ניסן

לעולם אין אדם נעשה עני מן הצדקה,  ואין דבר רע ולא היזק נגרם בשביל )מחמת(  הצדקה,  שנאמר: “והיה מעשה הצדקה שלום”,  כל המרחם מרחמים עליו שנאמר: “ונתן לך רחמים ורחמך והרבך”, וכל מי שהוא אכזרי ואינו מרחם יש לחוש ליחוסו, שאין האכזריות מצויה אלא בגויים שנאמר “אכזרי המה ולא ירחמו” )רמב”ם מתנות עניים י ב.(כל ישראל והנלווה אליהם – כאחים הם,  שנאמר: “בנים אתם לה ’אלהיכם”, אם לא ירחם האח על אחיו מי ירחם עליו? )שם(, לכן אסור להעלים עיניו כאילו אינו רואה את העני המבקש צדקה )שם י ג( .

יום רביעי-  ד  ניסן

הנותן צדקה לעני בסבר פנים רעות, אפילו נתן לו אלף זהובים – אבד זכותו והפסידה. אלא צריך לתת לו צדקה בסבר פנים יפות ובשמחה ,וישתתף עמו בצערו, ויעודד אותו, כיוון שמלבד צדקה גשמית ישנה גם “צדקה נפשית” )רמב”ם מתנות עניים י ד.(

ביקש העני ממנו ואין בידו לתת לו,  יפייס אותו בדיבור,  שיאמר לו שהוא מצטער שאין בידו לתת לו, ואסור לגעור בעני, ומי שעושה כן אוי לו )שם י ה(. מצוה זו לאו דוקא בעני, אלא כל הרואה בחברו שהוא עצב מפני דלותו או איזה צרה חס ושלום ואינו יכול לעזור לו, על כל פנים מצוה לדבר על לבו ולהפיגו מדאגתו, והוא בכלל גמילות חסדים.

יום חמישי – ה  ניסן

אף על פי שמותר לאדם לקבל צדקה אם נצרך לכך, מוטב לו להשתדל לא ליטול,  עד כמה שניתן,  וכן צוו חכמים ואמרו “עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות”, ואפילו היה בתחילה חכם ומכובד וירד מנכסיו –  יעסוק באומנות, ואפילו באומנות מנוולת, ולא יצטרך לבריות )רמב”ם מתנות עניים י יח.(

גדולי החכמים היו נותנים פרוטה לעני קודם כל תפילה ואחר כך מתפללים, שנאמר:”ואני בצדק )צדקה( אחזה פניך )תפילה(” )שם י טו.(

יום שישי – ו  ניסן

הנותן מזונות לבניו ובנותיו הגדולים שאינו חייב במזונותיהם,  כדי ללמד את הזכרים תורה )הוצאות על תלמודי תורה וישיבות(, ולהנהיג את בנותיו בדרך ישרה שלא תהיינה מבוזות )כולל הוצאות על ביגוד צנוע ומכובד, אולפנה, לימוד מקצוע וכד’( – הרי זו צדקה גדולה, והם קודמים לשאר עניים )רמב”ם מתנות עניים י טז(  .

ישנן שמונה מעלות בצדקה, המעלה הגדולה ביותר היא לתמוך באדם בטרם יזדקק לבריות ולספק לו מלאכה,  על ידי שיקחנו כשותף או שילווה לו סכום שיוכל לפתוח בו עסק וכדומה, כך שיוכל לעמוד על רגליו ולהתפרנס בכוחות עצמו )שם י ז.(

 שבת – ויקרא – ז  ניסן

המעלה השנייה )יש בה קצת בושה לעני(, שלא ידע הנותן למי נתן ולא ידע העני ממי קיבל, הטוב ביותר גמ”ח ללא גבאים )אם אפשר(, וקצת פחות מכך גמ”ח עם גבאי, כיוון שהעני קצת מתבייש מהגבאי, המעלה השלישית,  שידע הנותן למי נתן מבלי שהעני ידע מי נתן,  המעלה הרביעית, שידע העני ממי נטל מבלי שהנותן ידע למי נתן )שם י ח-ט.(    .אהמעלה החמישית, שיתן לעני לפני שיבקש, המעלה השישית, שיתן לו אחר שיבקש סכום ראוי, המעלה השביעית, שיתן לו פחות מהראוי בסבר פנים יפות, המעלה השמינית שיתן לו בעצב )שם י יא-יד.(

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *