יום חמישי – ה  סיון

א.    אם העדים אומרים עדותם מכוונת בלשון אחד ממש, יש לחשוש שמשקרים ובעצה אחת כיוונו לשונם, וצריך לחקרם ולדרוש אותם (שו”ע חו”מ כח י).
ב.    העדים ששלחו עדותם בכתב לבית דין, אינה עדות, שנאמר – על פי שנים עדים (דברים יז, ו), מפיהם, ולא מפי כתבם (שם יא).

 

לבריאותו של – ראם ראובן בן ציפורה,  נעם בן רחל                 וליאור חביה בן חיה תמר

ולעילוי נשמת – אמנון (עזיז) בן חנה ורחמן, רחל בת שרה, ציפורה בת שרה, דורון שניאור בן סימה וזאב ואברהם צבי בן מלכה וחביה

 

 

יום שישי – ו  סיון – חג שבועות

א.    על אף שלמדנו שעדות צריכה להיות בעל פה ולא בכתב, חותכים דיני ממונות על פי עדות שכתובה בשטר, ואף על פי שאין העדים קיימין לפנינו, וזאת כדי שלא תנעל דלת בפני לווים שיגידו המלווים – אם יש חיוב לראיית עדים לא נלווה, כי אחר כך נתקשה למצוא את העדים, אבל שיחתמו בשטר זה קל יותר (שו”ע חו”מ כח יב). 
ב.    כל זמן שזוכר האדם, יכול להעיד לעולם, ואינו חושש שמא מתוך שעבר זמן רב אינו זוכרו על בוריו. אפילו אינו נזכר לעדות אלא מתוך הכתב, שקורא מה שכתב אחרי האירוע ונזכר – מותר (שם יג).

 
שבת – נשא – ז  סיון

א.    אין מקבלים עדות שלא בפני הנתבע משום שנאמר [שמות כ”א כ”ט] “והועד בבעליו”, ואם קבלו, אין דנים על פיו. וחוזרים ומגידים בפניו. ובדבר ברור מקבלים שלא בפניו (שו”ע חו”מ כח טו ובסמ”ע).
ב.    יש חולקים ואומרים שאם נתקבל העדות שלא בפניו, כשר בדיעבד ולכן אם הבעל דין הוא אלים, והעדים יראים להגיד לפניו, מקבלים העדות שלא בפניו, ודנים על פיו (שם).
 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *