אדם המעוניין לפתוח חנות או משרד (שהדרך לעשותם במקומות מכירה קבועים) בבניין מגורים, יכולים שכניו לעכב אותו מלפתוח את החנות בטענה שהרעש הנוצר מכניסתם ויציאתם התדירה של לקוחות ובעלי מקצוע שונים מפריע וטורד את מנוחתם. ואפילו אם כבר פועל העסק זמן ניכר, אינו יכול לטעון "חזקה" על הרעש ויכולים שכניו למחות בו גם לאחר זמן (שו"ע חו"מ קנו ב).
אדם המעוניין לעשות בביתו אומנות הקשורה עם רעש של פטישים ומכונות או לחילופין של כלי נגינה, לדעת המחבר גם בזה יכולים השכנים למנוע בעדו מלקיים את מחשבתו, ולדעת הרמ"א, כיוון שעשיית הרעש מתבצעת על ידו בלבד ובביתו הפרטי, אין השכנים יכולים לעכב (שם).
שבת – ויגש – ז טבת
גם לדעת הרמ"א, כאשר מדובר בשכנים זקנים או תשושים הלוקים בחולי מסוים, הזכות בידם למחות ולמנוע את הרעש האמור שגורם להם נזק בריאותי.
לפי האמור לעיל, התחבטו הפוסקים עד היכן מגיעה רמת החולי המונע מעשיית רעשים. האם גם כל זקן או תינוק נחשב כחולה, ומקצתם הכריעו שכאשר עשיית הרעש הנ"ל היא עיקר תשמישו של אותו אדם, יכול הוא לעשותו למרות ההפרעה שנגרמת מכך לשכנו החולה. מאידך בשעות לילה מאוחרות או בשעות מנוחה מקובלות, כל אדם נחשב כ'חולה' ביחס לרעש שאינו מאפשר מנוחה חיונית ויכול הוא למחות בעושה הרעש.
