יום ראשון – יב  סיון

מקרר, מקפיא, תנור או ארון שקבוע בקיר, שהניחו בו את המאפים, יש ספק האם הם מצטרפים ולכן יש להפריש מהם חלה בלי ברכה (לרמב”ם לא מצטרפות, לרא”ש מצטרפות).

על פי האמור יש להיזהר, כאשר מביאים הרבה לחמים או עוגות מכמה מקומות,  ומאף אחד לא הפרישו חלה,  אם מניחים במקרר או בארון אחד, הרבה פעמים הם מצטרפים, וחייבים בחלה.

יום שני – יג  סיון

שתי עיסות ממין אחד, אחת מקמח של השנה החדשה והשנייה מקמח של השנה שעברה, ואין בכל אחת מהן שיעור אבל יש בשתיהן יחד שיעור המחייב בחלה, מדין תורה הן מצטרפות וחייבות בחלה.

אמנם חכמים גזרו שלא יפריש מאחת על השנייה, שמא יטעו להתיר להפריש תרומה מתבואה של שנה אחת על שנה אחרת, לכן יפריש על כל אחת מעיסה אחרת בת אותה שנה (שו”ע יו״ד שכד ח, ש”ך וט”ז שם).

יום שלישי – יד  סיון

אדם המקפיד על שתי עיסותיו שלא יתערבו, כמו בצק שמרים ובצק פריך,  אם אין בהם כשיעור,  אינם מצטרפים,  אפילו אם נוגעים אחד בשני. ואפילו עיסה אחת, שמתכוון לחלקה לשני מאפים שונים, אין החלקים השונים מצטרפים לחיוב חלה (שו”ע יו״ד שכו א).

אדם הלש עיסה, על מנת לחלקה להרבה אנשים, פטור הבצק מהחלה.

והאופה לחם בשביל לחלקו אחרי האפייה, חייב בחלה (שו”ע שם ב).

יום רביעי – טו  סיון

אישה הלשה בצק גדול כשיעור,  ומחלקת אותו,  ואופה חלק ממנו (פחות מכשיעור) כעת, וחלקו האחר לאחר זמן (וגם בו אין כשיעור), יש ספק האם העיסה חייבת בחלה, ולכן צריכה להפריש חלה בלא ברכה (פת”ש שם סק”ב). וכן, גננת הלשה עם הילדים בצק, וכל ילד רושם את שמו, או עושה סימן לבצק שלו, אין העיסות מצטרפות, ופטור מהחלה (שו״ע יו״דהלכות הארץ חלה יג ח).

אופה העושה בצק, על מנת למוכרו לאנשים, חייב הבצק בחלה, מאחר ואם לא ימצא קונים, יאפה הכל ויתחייב בחלה (שו”ע יו״ד שכו ב).

יום חמישי – טז סיון

חובת ההפרשה היא רק על בעל הבצק,  ואסור לאדם אחר להפריש ללא רשותו (שו”ע יו״ד שכח ג). ונהגו שהנשים מפרישות חלה לתיקון חטאה של חוה, ולכן עדיף שהאישה תפריש. אם הבעל רוצה להפריש, כדאי שייטול רשות מאשתו, אך גם אם לא עשה זאת ההפרשה חלה (מחזיק ברכה או”ח רסג סק”ג).

שני שותפים במאפייה,  אינם צריכים לבקש רשות אחד מהשני להפרשת חלה, אבל אדם אחר, שאינו שותף, צריך לבקש רשות מכל בעלי הבצק (רמ”א שם).

יום שישי – יז סיון

המפריש חלה מהבצק, בין בארץ ישראל, ובין בחו”ל, צריך לברך לפני ההפרשה (רמב”ם תרומות ב טז). נוסח הברכה: “ברוך אתה ה’ אלוהינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וצוונו להפריש חלה”  (יוצאי תימן וחלק מאשכנז), או “להפריש חלה תרומה” (עדות המזרח), או “להפריש חלה מן העיסה” (רבים מיוצאי אשכנז וצפון אפריקה).

לאחר הברכה מפרישים חתיכה כלשהי, ויש המצריכים לומר בעת ההפרשה: “הרי זו חלה”, המפריש מהספק, אינו צריך לברך. ניתן להפריש בישיבה (מג”א או”ח ח סק”ב).

שבת – בהעלותך – יח  סיון

החלה בזמן הזה אסורה באכילה לכהנים,  ועל כן,  צריך המפריש לשורפה או להניחה עטופה בפח שבביתו.  כששורפים את החלה ,כדאי לשרוף את החלה על כיריים של גז,  או להניחה בתחתית תנור (לכתחילה כשהוא ריק ממאכלים) אך לא על תבנית, כיוון שטעם החלה האסור יבלע בה ותצטרך ליבון (רמ”א יו״ד שכב ה).

‘זרים’ (כל מי שאינם כהנים) אסורים ליהנות מהחלה אף בשריפה, ולכן מי ששורף חלתו צריך לשרוף אותה באופן שאינו נהנה מהשרפה כגון להשתמש בחלה כחומר בעירה וכיו”ב.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *