א. ישראל הקונה פירות מגוי, בעודם על העץ, לשם אכילתם, מתחייב להפריש תרומות ומעשרות אחר קטיפתם, כיוון שהמלאכה האחרונה בפירות נעשתה על ידי ישראל, והיא זו שקובעת למעשר (רמב”ם תרומות א יד). אמנם כאשר קונה זיתים וענבים מגוי לצורך שמן ויין ,אף על פי שהם נמסקו או נבצרו על ידי הגוי, לא נפטרו מחיוב ההפרשה ,כיוון שהמלאכה האחרונה בהם היא סחיטתם לשמן ויין, וזו נעשית על ידי ישראל (שם יא).
ב. במה דברים אמורים, בפירות משדה שקנה הגוי מישראל, אך פירות משדות שנגזלו על ידם, או שניתנו להם על ידי עמים זרים שהיו כאן בארץ, אינם נחשבים שלהם, ודינם הפקר, ופטורים מתרומות ומעשרות (רמב”ם גזלה ואבידה ח יד, שו”ע חו”מ שעא א).
