יום רביעי – יט אייר
- מי ששאל רכב לנסוע בו דרך מקום שייתכן שיינזק בדרך (כגון כביש שזורקים בו אבנים) והרכב ניזוק באותה דרך-
לדעת השו"ע פטור השואל, כיון שנזק זה מוגדר כנזק מחמת המלאכה, שהרי ידוע למשאיל שבדרך שבה נוסע השואל תיתכן אפשרות להיזק.
אולם לדעת הרמ"א אין בכך את הפטור האמור, כיון שנזק זה אינו נעשה ע"י השימוש בחפץ עצמו, במקרה זה הנסיעה, אלא מגיע ע"י גורם חיצוני שאינו שייך לשימוש בחפץ (שו"ע חו"מ שמ ג).
- השואל חפץ מחברו, יכול להשתמש בו אפילו הוא מתבלה לגמרי ולא נשאר ממנו כלום. כגון מי שהשאיל מעדר להשתמש בו, גם אם כל הברזל נשחק אינו צריך לשלם לו, שהרי שאל על דעת להשתמש (שם שמא ז).
יום חמישי – כ אייר
- אין השואל רשאי להשאיל את מה ששאל לאנשים אחרים, ואפילו זה חפץ של מצוה. וזאת מפני שחפצים אפשר להבריחם, ויכול המשאיל לומר שרק לשואל השאילם ולא למישהו אחר (שו"ע חו"מ שמב א).
- דבר שאי אפשר להבריח ולכפור בו, כגון בית או ספינה, אם שאל אותם – מותר להשאיל לאחרים (רמ"א שם).
לע"נ צפורה פייגא בת מנחם מנדל ופרידה
יום שישי – כא אייר
- השאיל השואל ללא רשות למישהו אחר, חייב בנזקין, אפילו אם קרה הנזק כתוצאה מהמלאכה ששאל את הכלי בשבילה (שו"ע חו"מ שמב א).
- אך אם יש לו ראיה שאם היה עושה בבית השואל הראשון אותה מלאכה היה גם כן ניזוק, פטור גם השני (סמ"ע שם).
שבת – בהר-בחוקותי – כב אייר
- היה המשאיל עם השואל במלאכתו – אפילו נגנב או נאבד בפשיעה, פטור, שנאמר: אם בעליו עמו לא ישלם (שמות כב, יד) (שו"ע חו"מ שמו א).
- אך אם השואל שלח ידו במה ששאל מחברו, והשתמש בחפץ לדבר שלא הרשה לו הבעלים, חייב לשלם על הנזק אפילו אם הבעלים נמצא עמו (קצות החושן שם).
