שבת – בהר-בחוקותי – כב אייר
- היה המשאיל עם השואל במלאכתו – אפילו נגנב או נאבד בפשיעה, פטור, שנאמר: אם בעליו עמו לא ישלם (שמות כב, יד) (שו"ע חו"מ שמו א).
- אך אם השואל שלח ידו במה ששאל מחברו, והשתמש בחפץ לדבר שלא הרשה לו הבעלים, חייב לשלם על הנזק אפילו אם הבעלים נמצא עמו (קצות החושן שם).
יום ראשון – כג אייר
- השואל רכב מחברו, ונהג בו כראוי, ובאמצע הנסיעה התחמם המנוע וניזוק: אם הנהג שם לב שמד החום עולה והמשיך בנסיעה, הרי הוא פושע וחייב לשלם על הנזק.
אולם נקרע צינור המים והמנוע התחמם במהירות, פטור, שהרי נזק זה הוא מחמת השימוש, שאין דרך להסתכל כל הזמן במד החום, ונזק זה קורה במהירות רבה.
ועוד, שנזק כזה אינו קורה בבת אחת אלא כתוצאה מבלאי, ואם כן, המשאיל השאיל רכב לא תקין.
- אורח נחשב כשואל בבעלים. לכן, אם הזיק בשגגה או באונס לחפצי בעה"ב, פטור מתשלומים.
ומה שמובא בפוסקים ששמירה בבעלים פטור ומזיק בבעלים חייב, הדברים אמורים במזיק באופן ישיר בידיים או בגרימת נזק באופן ישיר.
הלכות פריקה וטעינה והולכי דרכים
יום שני – כד אייר
- מי שפגש בחברו בדרך ובהמתו רובצת תחת משאה, בין שהיה עליה משא הראוי לה בין שהיה עליה יותר ממשאה הראוי לה, הרי זה מצוה לפרוק מעליה שנאמר עזוב תעזוב עמו (שמות כג, ה) (שו"ע חו"מ רעב א).
- ולא יפרוק את המשא ויעזוב אותו לבד וילך, אלא יקום עמו ויטעון משאו עליה, שנאמר: הקם תקים (דברים כב, ד). ואם הניחו לבדו ולא פרק ולא טען, ביטל מצות עשה ועבר על מצות לא תעשה, שנאמר: לא תראה את חמור אחיך (שמות כג, ה) (שם).
