הרב אוריאל אליהו- אב”ד, הרב אלעד שלמה יוסף – דיין, הרב בועז רוזנטל- דיין.

בס”ד                                                                            אלול תשע”ז

פסק דין

בפני כבוד הדיינים

הרב אוריאל אליהו- אב”ד, הרב אלעד שלמה יוסף – דיין, הרב בועז רוזנטל- דיין.

בעניין הונאה בתפילין

                                        שבין

התובע א’ א'[קונה] הנתבע י’ נ'[סופר סת”ם]

תיאור המקרה

א’ קנה תפילין מנ’ סופר סת”ם, לאחר כמה שנים התחילו הרצועות להתקלף והתברר שהסופר קנה את הרצועות מיצרן רמאי שציפה אותן בטפט פלסטיק ללא צביעה כך שהתפילין פסולות מעיקרן.

הקונה טוען שיש כאן מקח טעות ועל הסופר ךפצות אותו על שנים שהניח תפילין פסולות וכן לתת לורצועות כשרות חדשות.

הנתבע טוען שגם אותו רימו ולכן הוא פטור לדעתו. הוא מוכן לספק רצועות חדשות בחצי מחיר.

פסק דין           

הסופר חייב לתת לקונה רצועות כשרות חדשות או להחזיר את התשלום שקיבל על הרצועות במלואו.

וכך פסק מרדכי (ב”מ המפקיד רצא) “ואף על גב שהגוי רימהו לשמעון מה בכך הרי כשקנה אותו מן הגוי היה שלו ולאו כל כמיניה להטעות את ראובן ובין נתכוון להטעות ובין לא נתכוון להטעות בשניהם חוזר”,

וכ”פ הרמ”א (חו”מ רלב יח) “כגון שמכר לו טבעת בחזקת זהב ואחר כך שברו הלוקח ונמצא בו בדיל, שחייב להחזיר מעותיו אף על גב שגם המוכר נתאנה בו”.

ואם ירצה הקונה יוכל לבטל את המקח כולו מכיוון שקנה מהמוכר תפילין שלמות ואע”פ שיש שמתמחרים את הבתים הרצועות והפרשיות בנפרד סוף סוף העיסקא כולה הינה על תפילין כשרות ומכר לו תפילין פסולות.

ועוד צריך הסופר לפייס ולרצות את הקונה כדין כל המזיק את חברו (רמב”ם הל’ תשובה ב לט) ובפרט כאן שהוא פסידא דלא הדר דגרם לו בשוגג להיות קרקפתא דלא מנח תפילי באותם ימים.

יש להעיר שאם הרצועות היו צבועות כדין ועל הצבע הודבק הטפט [כמו שמצוי ברצועות מושחרות משני הצדדים], מעיקר הדין הרצועות כשרות, אלא שהטפט חוצץ בין הבשר לקשר, ובכה”ג מעיקר הדין אין קפידא כדפסק הרמ”א (או”ח כז ד) “ודוקא בתפילין, אבל ברצועות אין להקפיד”, אך נהגו להקפיד כדכתב  הלבוש (שם ד) “מיהו מקפידין גם במה ששייך לקשירה בין בראש בין ביד” וכ”כ הט”ז (ס”ק ד), ולכן גם בזה המקח בטל, כדפסקו שו”ע ורמ”א (חו”מ רלב יב) לגבי טריפה שנמצאה בבהמה “ואפילו טריפה שאנו אוסרין מספק, מבטל המקח ואין המוכר יכול לומר: אייתי ראיה דטריפה הוי” ופסקו האחרונים שם ע”פ הר”ן דה”ה בחומרת הגאונים (סמ”ע שם ס”ק כח) וכל חומרא בעלמא (נתה”מ שם ס”ק יב).

בשולי פסק הדין:

התובע החליט לוותר ושילם לסופר את מחיר העלות של הרצועות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *