הרב אלעד שלמה יוסף
בס"ד אלול תשע"ז
פסק דין
בפני כבוד הדיינים
הרב אלעד שלמה יוסף – דיין יחיד
בעניין שבין
| התובע א'[בעל סירה שותף] | הנתבע ב'[שוכר] |
תיאור המקרה
אדם שכר סירת מנוע ב- 500 ₪ לשעה. בחזרתו התעכב 20 דק' מעבר לשעה. אחד מבעלי הסירה דרש ממנו לשלם עוד 200 ₪ על האיחור בטענה שבזבז לו זמן ודלק. לאותו אדם נשארו מאה ₪ בלבד וכשהביא אותם לקופאית היא אמרה לו שזה מספיק ואמרה לשותף שבקש 200 ₪ שהוא הביא מאה וזה מספיק אולם אותו שותף לא ויתר ואמר שהוא רוצה שייתן מאתים. יצוין שהסירה שייכת לכמה שותפים והקופאית היא אחת מהם. אותו אדם ששכר הסירה שילם את המאה הנותרים והלך כיון שהקופאית אמרה לו שזה בסדר.
ושתי שאלות בדבר:
א – כמה צריך לשלם מי שהחזיר את הסירה באיחור? יצוין שלחברה אין תקנון מסודר.
ב – במקרה שאחד השותפים מוותר או מוחל ללקוח על חלק מהתשלום ושותף אחר לא מוותר האם הלקוח יכול לומר אני סומך על השותף שוויתר לי?
פסק דין
א- בשולחן ערוך (חו"מ הלכות שוכר סימן שי סע' ג) כתב מרן וז"ל "ראובן השכיר בהמתו לשני ימים לילך ולחזור, ובחזרתו ביום השני גדל הנהר עד שהוצרך לעכב יום אחד, אם שכרה לימים פשיטא שצריך ליתן לו שכירות כל יום ויום",
כלומר מי ששכר חפץ לפרק זמן מסוים-משלם לפי הזמן שהחפץ היה אצלו, ולכן מי ששכר חפץ ואחר בהשבתו משלם לפי הזמן שהחפץ היה ברשותו.
במקרה שלנו שאדם שכר סירה בתשלום של 500 ₪ לשעה ואחר בהשבתה בעשרים דק' צריך לשלם תוספת של כ-167 ₪.
ב- בענין מחילת אחד מהשותפים האם היא מועילה-
הנה פסק מרן בשלחנו הטהור (שו"ע חו"מ הלכות טוען ונטען סימן עז סע' ז) "אחד שלוה משנים, ומחל אחד מהם כל החוב, אין חלק חבירו מחול. הגה: אפילו שניהם כתובים בשטר אחד (תשובת הרשב"א אלף פ"ז).
וכתב הסמ"ע שנחשבים כשותפים כיון ששניהם כתובים בשטר ואפ"ה אין אחד מהם יכול למחול.
ואמנם הש"ך (ס"ק יט) השיג על דברי הרמ"א וכתב שאם שניהם כתובים בשטר יכול כל אחד מהם למחול הכל אלא שהשותף השני יכול לתבוע אותו אח"כ על הנזק, ומה שכתב הרשב"א שאינו יכול למחול זה דווקא אם השותף לא כתוב בשטר.
אולם האחרונים השיגו על הש"ך בזה וקיימו את דברי מרן והרמ"א (או"ת,נתה"מ,שעה"מ,פת"ש)
וכתב אמרי ברוך על דברי הש"ך שאפילו שותפים גמורים אין אחד מהם יכול למחול חלק חברו אא"כ זה לטובת השותפות כגון שמתפשר עם אלם או עני ומקבל מקצת החוב.
ג- ובענין מחאה של השותף-
כתב מרן בשולחן ערוך (חושן משפט הלכות שותפים סימן קעו סע' ט)
אחים שהם שותפין, יכול כל אחד למחות בחבירו שלא יקנה דבר לעצמו מהשותפות, אם לא ינכה אותו מחלקו. ואם לא מיחו, וקנו לעצמם, כשבאים לחלוק שמין הבגדים שעליהם כפי מה שהם שוים בשעת חלוקה. אבל אם כלו לגמרי או אבדו, אין מחשבין אותם להם. ואם קנו בגדים לנשיהם ולבניהם ולבנותיהם, אין שמין אותם. במה דברים אמורים, בבגדי חול. אבל בבגדי שבת, שמין להם. וגדול האחין, אף במה שקנה לעצמו אין שמין לו, אבל לכתחלה יכולים למחות בו שלא יקנה. הגה: והוא הדין שאר שותפין שאינן אחין (טור ושכ"כ הרמב"ם). מיהו נראה לי דאזלינן בזה אחר המנהג.
כלומר אם השותפים לא מוחים יכול השותף להוציא הוצאות למחול או להתפשר לצורך השותפות אבל אם אחד מהשותפים מוחה אינו יכול להוציא הוצאות למחול או להתפשר נגד רצונם.
מסקנות
א- מי שהשיב את הסירה באיחור צריך לשלם על הזמן שהתעכב לפי התעריף של השכירות (ולא יותר-אא"כ הוא חתום על חוזה מסודר ויש שם קנסות על איחורים)
ב- אחד השותפים יכול לוותר על תשלום או לתת הנחה לפי ראות עיניו לטובת העסק כפי שמקובל (הנחה סבירה מטעם ראוי)
ג- באם אחד השותפים מוחה ולא מסכים לתת הנחה- אין שותפו יכול לתת הנחה בע"כ על חשבונו, אבל יכול לוותר על חלקו היחסי מהסכום הכולל.
