שיעור בנושא הגמלים של אברהם. השפעת הצדיק על ממונו. 

מה ההבדל בין הגמלים של אברהם לבין חמורו של רבי פנחס בן יאיר? 

רש”י פסוק י – החמורים זמומים

(י) מגמלי אדוניו – נכרין היו משאר גמלים, שהיו יוצאין זמומין מפני הגזל שלא ירעו בשדות אחרים:

תולדות יצחק בראשית פרק כד פסוק י – כמו הרמב”ן, וחולק

מגמלי אדוניו, הסוסים והפרדים והגמלים של השרים הם גדולים וטובים, ולזה אמר מגמלי אדוניו, שהיו חשובים מאד; ופרש”י ניכרים היו משאר גמלים שהיו יוצאים זמומים מפני הגזל; [וכן להלן כד, לב] ויפתח הגמלים, התיר זמם שלהם [שם] ובגמרא הקשו הלא חמריה דרבי פנחס לא היה אוכל דבר איסור, וכל שכן גמלי אברהם, ואם כן לא היו צריכין זמם, אלא הכוונה שדרך הגמלים ללכת זה אחר זה קשורים, וזהו ויפתח התיר הקישורים.

פירוש ר’ עובדיה מברטנורא פסוק י

(י) מגמלי אדוניו ניכרין משאר גמלים היו שהיו יוצאין זמומים מפני הגזל. קשה דא”כ עדיף כחו דחמורו של ר’ פנחס בן יאיר מגמלי אברהם אבינו שהרי חמורו של ר’ פנחס מעצמו היה פורש מן האיסור ולא היה אוכל טבל כדאית’ בגמ’ חולין ואלו גמליו של אברהם היה צריך שיצאו זמומים להפרישן מן האיסור. י”ל שחמרו של ר’ פנחס בן יאיר היה פורש מן האיסור מעצמו לפי שהוא היה מרכבתו של צדיק המיוחדת לו וכדאמרינן בעלמא אפי’ בהמתן של צדיקים אין הקדוש ברוך הוא מביא תקלה על ידה אבל אלו הגמלים היו מיוחדים למשא ואולי כי מרכבתו של אברהם ממש היתה נבדלת מהאיסור כחמורו של ר’ פנחס או יותר ממנו:

רבי אליהו מזרחי בראשית פרשת חיי שרה פרק כד פסוק י

(י) [מגמלי אדוניו] ניכרים היו משאר גמלים שהיו יוצאים זמומים מפני הגזל. בבראשית רבה (בראשית רבה נט, יא), דאם לא כן “מגמלי אדוניו” למה לי. ואף על פי שבהמתן של צדיקים אין הקדוש ברוך הוא מביא תקלה על ידן, כדאיתא בפרק קמא דחולין (חולין ז א) גבי חמורו של רבי פנחס בן יאיר. הני מילי היכא דלא קביע הזיקא, אבל היכא דקביע הזיקא, כגון בעוברו בין השדות (לא. אי נמי) אין סומכין על הנס, כדאיתא בפרק קמא דקדושין (קדושין לט ב): דכתיב (שמואל א’ טז, ב): ‘ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני’. ואם כן הא דשאילו רבי הונא ורבי ירמיה מרבי חייא (בראשית רבה ס, ח): “וכי לא היו גמליו של אברהם כחמורו של רבי פנחס בן יאיר” אינה שאלה.

גור אריה – לא לסמוך על הנס

(י) ניכרין היו וכו’. אף על גב דחמור דר’ פנחס בן יאיר לא היה אוכל מן הגזל (חולין ז.), מכל מקום אסור לסמוך על הנס (פסחים סד:):

והשלמה בפסוק לב

רד”ק בראשית פרק כד פסוק לב – מביא את שתי הדיעות

(לב) ויפתח הגמלים – פתח הגמלים מאסוריהם כדרך שמפתחין הבהמות מהדרך. ובדרש (ב”ר ס’) שפתח זממם שהיה בפיהם בדרך כדי שלא לאכל מן הגזל.

רמב”ן בראשית פרק כד פסוק לב – ממאן בתוקף בפירוש הזה

ורש”י כתב התיר זמם שלהם שהיה סותם פיהם שלא ירעו בשדות אחרים. ולשון בראשית רבה (ס ח) התיר זממיהם, רבי הונא ורבי ירמיה שאל לרבי חייא ברבי אבא, לא היו גמליו של אברהם אבינו דומים לחמורו של רבי פנחס בן יאיר וכו’. וזו שאלה לסתור פתוח הזמם, כי אי אפשר שיהיה החסידות בביתו של רבי פנחס בן יאיר גדול יותר מביתו של אברהם אבינו, וכאשר חמורו של רבי פנחס בן יאיר איננו צריך להשתמר מן הדברים האסורים לבעליו להאכילו, כל שכן גמליו של אברהם אבינו, ואין צריך לזממם, כי לא יאונה לצדיק כל און:

אמת ליעקב בראשית פרק כד פסוק לב – זה תלוי בארץ ישראל

וליישב דעת רש”י אפשר דזה היה בארץ ישראל, ור”י הלוי כשמנה שבח ארץ ישראל הזכיר זה בין שבח הארץ, א”כ י”ל דכאן שהלך לחרן הוצרך לזוממם, ודו”ק..

אמת ליעקב בראשית – הערות פרק כד הערה 21

21. כוונת רבינו היא לדברי המקונן [קינות לתשעה באב קינת “ציון קחי כל צרי גלעד”] שבקוננו על חורבן הארץ כתב בזה”ל: בך כל בהמה ועוף חכמו, עדי כחמור היה לפנים לבן יאיר, חמוריך עכ”ל, והיינו שכל הבהמות בארץ ישראל חכמו כחמורו של ר”פ בן יאיר. [ויש שציינו שקינה זו אינה לר”י הלוי, אלא או לראב”ע או לר”ש בן גבירול, ורק הוכנסה לשם משום שדומה לסגנונו של ר”י הלוי.]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *